|
ואני האמנתי לו.
כשדיבר בשטף
אופטימי בדרכו
רואה את האמת שלו
לבדו
ואני המשכתי אתו
כשהלך אל הבורות
כששטף עם הזרמים
כשדהה עם הגוונים
כל כך חזק אחזתי בו
כשהוא התחיל להסחף
כשהוא התחיל להשרף
כל כך עמוק נפצעתי ממנו.
אבל לפחות יש לי צלקת לזיכרון. |
|
|
פעם, כשהיה לנו
קר בחורף, היינו
מתכסים בשמיכה.
היום אנחנו
מתכסים בשאריות
הייאוש מן
הכתיבה.
(רוב תודות
לבמה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.