|
ואני האמנתי לו.
כשדיבר בשטף
אופטימי בדרכו
רואה את האמת שלו
לבדו
ואני המשכתי אתו
כשהלך אל הבורות
כששטף עם הזרמים
כשדהה עם הגוונים
כל כך חזק אחזתי בו
כשהוא התחיל להסחף
כשהוא התחיל להשרף
כל כך עמוק נפצעתי ממנו.
אבל לפחות יש לי צלקת לזיכרון. |
|
|
מיכלי!
אבל אני אוהב
אותך...
ואני לא ילד.
אולי קצת
מגודל.
אבל חמוד.
השניצל מנסה
להרשים את
הגברת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.