כתמים על ידי
אהובי
חומים בהירים
ורידים כחלחלים
ובקצות אצבעות
אהובי
רכות בלוריתך
בת עשרים
סדקים על שפתי
אהובי
עמוקים, יבשים
אני נושקת בהן
את פרח פיך
אדום, ריחני
צנחו כבר שדי
אהובי
צמקו, חריצים
חריצים
וידך הרכה הגדולה
עדיין בהן עושה
ריגושים
והרחם אהוב
הרחם, שפרי כבר
לא תניב
מתכווצת לשווא
מזכרון זכרותך
בחלצי

שני יובלות עברו
נערי, חמישה
עשורים
ואתה כמו כל המתים
אינך יודע דבר
ולו יכולת לחזור
ודאי חלחלה הייתה
בך אוחזת
לראות אותי
עץ יבש
עושה בך
שימושים
נאחזת, בנעוריך
הנצחיים.