זה לא היה יום רגיל בשבילו, בכלל לא. אם זה היה יום רגיל לא
הייתי מספרת לך על זה.
אומנם הכל התחיל בשבילו כרגיל, אתה יודע- הוא קם בבוקר, עשה את
כל מה שהיה צריך לעשות, כל השטויות האלה. אני לא יודעת מה עבר
לו בראש, אבל הוא דיבר אתי על זה קצת לפני שהוא מת.
אתה יודע, על המשמעות של החיים והעולם ואלוהים וכל החרטא הזה.
היו לו הרבה דעות על הכל, וכל הזמן הוא שינה את דעתו. ככה זה
סטודנטים לפילוסופיה. כל פעם הם מוצאים מישהו שנשמע יותר
צודק...

טוב, בסדר, הנה אני מספרת לך- הוא סיפר לי שהוא נסע במכונית,
לאוניברסיטה, לשיעור מבוא על אמונה, על הדתות. על אלוהים.
בדיוק חודש לפני כן אחותו נפטרה מסרטן העור, והוא הכריז- אתה
יודע, במסיבה הזאת, גם אתה היית שם- הוא הכריז שעבורו אין יותר
אלוהים, אם הוא לקח לו את אחותו, ככה.

הוא היה שיכור במסיבה, ראית איך הוא היה מסטול, שפוך לגמרי.
בעצם גם אתה היית שיכור, בגלל זה אתה לא זוכר.

אז במכונית- הוא סתם שמע רדיו, לא משהו חשוב. דיבורים על
פוליטיקה. ואז הוא החליף לתדר אחר...
איך שהוא מסובב את הכפתור, אתה בטח מכיר את זה, שיש "רעש לבן"
בין הערוצים? אז כשהוא שמע את זה- הכל נהיה מלא מסביבו באור
לבן, והרעש החריש אותו כמעט.

מה הוא אמר אז? אה, הוא אמר שאז הוא הרגיש פיזית עדיין בתוך
המכונית, אבל המכונית שינתה צורה- המכונית נעלמה לו מהעיניים.
הוא גישש עם הידיים, חיפש את הארם- ברקס, ומשך אותו. הוא "עצר"
את המכונית, אבל כל מה שהוא באמת ראה היה רק לבן, מעליו,
מתחתיו, בכל מקום. הוא חיפש את הצל של עצמו ולא מצא.
הוא גם ניסה לסובב בחזרה את הכפתור אל הדיבורים על הפוליטיקה.
אה, הוא גם אמר לי שהוא היה באמוק רציני מהקטע, הוא חשב יעני
אולי הוא מת, אולי הוא עשה איזו תאונה!

טוב, אז היית חושב שאולי אם הוא סובב את הכפתור בחזרה הוא היה
חוזר למציאות, אבל לא... הוא התחיל לשמוע מישהו מדבר, בקול בס
כבד מאוד, אבל הוא לא דיבר על פוליטיקה. הוא דיבר עליו, על
דניאל!

דניאל נלחץ, בכל זאת, כשהוא קלט שהטיפוס הזה ברדיו יורד עליו
בלי סוף... הטיפוס דיבר על מה שקרה אז במסיבה, על כל שיעורי
הפילוסופיה, כשדניאל אמר שאלוהים מת, כמו שניטשה אמר, או שהאדם
המציא את אלוהים ולא להיפך...

הוא אמר לי, שבהתחלה הוא לא קלט שזה אלוהים מדבר. בגלל זה הוא
לא הבין למה הטיפוס ברדיו כל כך כעס עליו, כל כך נשמע כאילו בא
לו להרוג את דניאל...
אז הוא שאל את הרדיו למה הוא מדבר עליו, למה הוא כועס.
אלוהים.
אז אלוהים ענה לו, ודניאל ציטט לי בדיוק: "כי אתה כפוי טובה,
דניאל. זאת התשובה לשתי שאלותיך: אני מדבר אליך, ואני כועס
עליך, כי אתה כפוי טובה".

דניאל היה מופתע מכל העסק הזה, ודי התרגש מזה, כי אולי הוא חשב
שהוא יבוא אח"כ לאוניברסיטה ויספר על זה לאנשים, על מה שקרה.
אבל הוא חשב שאולי הוא מת...

בלי שבכלל הוא יגיד משהו, אלוהים ישר דיבר אליו:
"אתה לא מת, אבל אתה מתקרב לזה. אתה עוד תמות פיזית, בקרוב
מאוד, כי עכשיו גרמתי לך לעצור את המכונית באמצע הכביש הראשי
ונפגעת קשה, בראש. אבל אני אשאיר לך את התודעה שלך, את יכולת
הדיבור, כדי שתוכל לספר על כל זה לפני שתמות".

דניאל חשב בראש שלו: "למה?", וישר אלוהים ענה לו:
"אמרתי לך כבר, אידיוט, כי אתה כפוי טובה. למה דווקא אתה? כי
דווקא אתה ידוע בין האנשים שמכירים אותך כאתאיסט. כולם יודעים
שאתה כופר בקיומי. יש הרבה כמוך, אבל הם לא מנסים, כמוך, לשכנע
את כולם בכך שאני סתם לוקח אנשים למותם, בלי שום סיבה. הם גם
מאמינים בעצמם. ואתה לא. אתה לא מאמין אפילו בעצמך, כך שברור
לי שאתה לא מאמין בי".

דניאל חשב על איך זה קשור, חשב שאולי כל העסק הזה זה עונש
מאלוהים, שזאת הדרך של אלוהים להעניש את הכופרים.
"לא", ענה לו אלוהים למחשבה, "אני לא מעניש אותך על זה שאתה
כופר, לא מעניש אותך על זה שאתה משכנע אנשים בכך שאני לא קיים,
ובכלל אני לא מעניש אותך".

דניאל ענה לו בקול, מעוצבן- "אז איך אתה קורא לזה שאתה הורג
אותי, חופשה בקריביים?!"
"יותר טוב מחופשה בקריביים. רצית לראות את אחותך, לא?"
בכל אופן, דניאל קצת בכה והם דיברו על עוד כל מיני דברים שאני
לא בדיוק זוכרת עכשיו.

אה, אז דניאל שאל את אלוהים למה הוא עושה את כל זה, למה הוא
עשה עוד המון דברים, ואלוהים ענה לו: "את הסיבות שלי אתה לא
יכול להבין, לא בכל המילים הקיימות בעולם. החוכמה שנתתי לבני
האדם היא מוגבלת, היא רק ביס אחד מפרי עץ הדעת, ששייך לי.
כל מה שאני רוצה ממך עכשיו- זה שתקשיב לי טוב טוב, ותבין את
המסר הזה: אני הורג אותך, לא משנאה, לא מאהבה, לא משום סיבה
שאתה יכול להבין, מלבד הסיבה הזאת- הנשמה שלך עוד לא למדה
לאהוב את עצמה.
אתה לא אוהב את עצמך, לא מקבל את עצמך, שולל את כל מה שאני
נותן לך, כל התכונות היפות שלך, ואתה עוד יורק לי בפנים על זה.
אבל אני לא "כועס", כמו שאתם קוראים לזה.
אתה יכול לכעוס על עצמך, אבל זה לא יעזור לך. עכשיו לך"...

אח"כ דניאל סיפר לי שהכל נהיה שחור והוא נפל בתוך ריק סמיך.
הוא התעורר בבית חולים, ואני ישבתי שם לידו. והוא סיפר לי את
הכל, ישר. ברגע שהוא סיים לספר לי, בלי שנתן לי לשניה לדבר אתו
על זה, הוא נפטר.

ועכשיו? אני ואתה, אולי אנחנו יכולים לעשות משהו עם זה.