רותם כרובי / גמרת |
ושיחות מהדהדות בין חדרי לבי
הים נמוג אל מול ציור שנרטב
ולי לא נשאר עוד צבעים לחיי
בחורה ערומה שוכבת מולי
ועייני רעבות לתשוקה
להבה בוערת בתוך קרבי
ואגנך נע ללא מנוחה
אילו ידעת כמה נוראה הייתה הטיסה
סן פרנסיסקו לשם הנפתי את מילותי
משקה אחרון להיום
זה שוב מסתכם בזה
ועדיין את גונחת נאנחת
מכאב? משמחה? ואולי כי פשוט גמרת?
גמרת איתי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|