יגון קודר / לפעמים |
הם אומרים שזה עובר עם השנים ,
אני אומר: זה לא משתנה.
אני הולך ומחפש אותה.
אני חוזר ולא מוצא אותה.
אבל בלילה מאוחר,
כשאני הולך לשכב, -
ומביט בטלויזיה,
זה נראה לי די עצוב,
אבל בכל זאת די ברור, -
אני יודע שמחר היא לא תגיע.
למחרת בבוקר אני קם מאוחר,
מביט בתקרה ונזכר, -
איך את הלכת לך לפני שנה.
כבר שנה חלפה מאז,
ורק בך אני נזכר, -
את עדין מחכה לי?
ומאז כל יום בשש,
אל קיברה אני הולך, -
מביא לה פרח וזוכר אותה בלב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|