היום יש לי יום הולדת, אבל אף אחד לא זוכר.

היום אמא שלי הכינה לי משהו לא מזוהה, היא אמרה לי שזה משהו
חדש שהיא ניסתה והיא רוצה שאני אטעם, ועם אמא שלי אין טעם
להתווכח אז טעמתי. בכל אופן המשהו הזה לא השפיע לי על הקיבה כל
כך טוב אז נכנסתי לשירותים, וואה וואה מה שהלך שם יכול להיחשב
מלחמת עולם שלישית.
אחרי קולות מפלצתיים שלא ידעתי שאיברים בגוף יכולים להשמיע
והסבל הנורא שהבטן שלי עברה, גיליתי שנגמר הנייר טואלט.

המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש היא לצעוק הצילוווווו. אבל אז
חשבתי רגע בהיגיון כי השירותים הם המקום הכי טוב לחשוב בהם,
ואז נזכרתי ההורים שלי אמרו שהם נסעו לסבתא, אחותי הגדולה אצל
חברה שלה, ואחי הקטן עם ההורים, וזה אומר שאין אף אחד בבית.

חיוך גדול עלה על שפתיי ואמרתי לעצמי טוב זה או עכשיו או לעולם
לא,אני הולך להביא נייר.
וקמתי מהאסלה כשהמכנסיים שלי עדיין מופשלים, וככה עם מכנסיים
מופשלים פתחתי את הדלת של השירותים התקדמתי לכיוון הסלון ושמתי
לב שכל הבית חשוך. איך שהגעתי לסלון מישהו פתח את האור ובקול
צעקה גדול ראיתי את כל החברים שלי צועקים
"הפתעעעעעעעעה".