המלחמה משתוללת כבר שבועות ואבא של יותם החליט שהגיע הזמן לפנק
את הילד שסובל יום יום בשעמום בלתי נדלה. הוא ידע שמחר היריד
השנתי מגיע לקיבוץ ודאג לארגן כרטיסים מראש ולהפתיע את יותם
למחרת בבוקר.
יותם ישב בסלון, מביט במבזק החדשות המיוחד, ומראה פניו כמבוגר
המבין את המצב הקשה. "כעשרים הרוגים בהתקפת פתע של מטוסי
האויב" הרעים הקריין ויותם יש ובהה במסך המרצד מולו, ונשף
נשיפת אנחה. הוא נזכר בבית הספר (אותו כבר לא ראה שבועות
ארוכים) ובתחרות מטוסי הנייר שחבריו לכיתה ארגנו, הוא נזכר
כיצד השקיע עשרות קיפולים כדי לנסות ולנצח את חבריו. כולם
הסתדרו בשורה, ערן צעק, "שלוש ארבע ו..." ועשרות מטוסי נייר
חתומים בשמות המתחרים עפו למרחק, מטוסו של יותם ניסה להמריא,
אך בשל "כשל טכני" מסוים התרסק "על כל נוסעיו" במגרש הכדורסל.
חבריו צחקו עליו ולגלגו לו, יותם החל לצאת מהמגרש לכיוון
המסדרון וצעק להם, "אתם עוד תראו, המטוס שלי יפיל את כולכם".

"זהו סוף החדשות, הצטרפו אלינו במהדורה נוספת בעוד כשעה, ערב
טוב ושקט". יותם כבר נרדם מזמן ואבא שלו העביר אותו אל מיטתו.

הבוקר הגיע ואבא של יותם מיהר למיטתו כדי להעירו.
"יותם....יותמוש....בוקר.....לאבא יש הפתעה...". בשנייה ששמע
הפתעה פקחו עיניו של יותם והתבוננו באביו במבט מלא פליאה.
"איזו מן הפתעה?" שאל יותם בערמומיות המאפיינת אותו כל כך,
"אתה יודע שהיום היריד השנתי מגיע לקיבוץ, ויהיו המון תחנות,
מתקנים והפתעות, מה אתה אומר?", יותם הרהר שניות אחדות ואמר,
"טוב, תן לי להתלבש".
אבא של יותם חיכה לו מחוץ לבית, וכאשר יותם הגיע שניהם הלכו יד
ביד שברקע כבר נשמעים קולות הילדים הצוהלים.
לאחר דקות בודדות של הליכה, הגיעו לרחבת הדשא הגדולה של
הקיבוץ. יותם פער פיו לנוכח מספר התחנות הרב שהקימו השנה
ביריד. בלי לחשוב שנייה מיותרת עזב יותם את אביו ורץ להשתתף
בתחרויות.
איפה הוא לא שיחק, בקליעה למטרה, באקדחי המים, בתחרות שיווי
המשקל ובמירוץ השקים. הזמן עבר מהר והערב החל לרדת על הקיבוץ.
יותם מחפש את אביו ובדרכו אליו הוא פוגש את חבריו מבית הספר
מחזיקים בלונים אדומים, כחולים וירוקים. "מה שלומך יותם?" שואל
אותו ערן, "הכל בסדר" עונה לו יותם בהיסוס מה, "אני רואה שלא
זכית בכלום", ערן מנסה להציק, "דווקא זכיתי, המתנות כבר בבית"
יותם מנסה לצאת בכבוד, "שמענו אותך" סיכם ערן והחבורה החלה נעה
לכיוון דוכני השתייה שמידי פעם צועק האחד "הבלון שלי יותר
גבוה" והאחר מחזיר לו "שלי יותר גבוה".
יותם הלך לכיוון הספסל שבו ישב אבא שלו שבינתיים דיבר עם אבא
של ילד אחר על המצב.
"מה קורה אלוף?" שאל אבא את יותם, "בסדר אבא", ענה לו יותם
מאוכזב. "אבא, לפני שהולכים אני אוכל לקנות בלון כמו להם?",
יותם הצביע לכיוון חבריו מבית הספר שישבו ממול ושתו טרופיות.
"בטח אלוף, אין בעיה". אבא של יותם נפרד מהאבא האחר ושניהם
נגשו אל איש הבלונים. "תבחר יותמי" אמר אבא, ויותם בחן את אוסף
הבלונים אשר היו בידו של איש הבלונים. הבלונים היו בכל צבעי
הקשת, אדום, כתום, ירוק, צהוב, כחול, ורוד ועוד. אבל את עיניו
של יותם משך משהו אחר, בלון נפוח מאד בצבע חום שניצב במרכזם של
כל הבלונים הצבעוניים שהקיפו אותו. "את זה" אמר יותם והצביע
לעבר הבלון החום. איש הבלונים הוציא מאוסף הבלונים את הבלון
שרצה יותם והגיש את החוט לעברו. יותם אחז את החוט בחוזקה והיה
גאה בבלונו החדש. האבא שילם לאיש הבלונים ואמר ליותם, "הלכנו
הביתה?", ויותם ענה בחיוך רחב, "כן אבא הלכנו".
שניהם החלו לעזוב את מתחם היריד עד שלפתע נשמעה אזעקה. כולם
החלו לצרוח ולרוץ לכל הכיוונים. במערכת הכריזה של הקיבוץ נשמעה
ההודעה שמטוס אויב חג כרגע מעל איזור הקיבוצים ושהתושבים
מתבקשים לנוס מיד למקלטים. ואכן קולו של המטוס נשמע ברקיע ולא
עברו כמה שניות והנה נגלה להם במלואו, מרעיש ומחריד את בתי
הקיבוץ הקטנים. המטוס החל לבצע גיחה על מנת לתקוף את המבנים.
יותם ואביו החלו לנוס לכיוון המקלט הקרוב, הצטרפו אליהם גם
חבריו מבית הספר ועוד כמה מחברי הקיבוץ שהיו במקום. במהלך
המנוסה החלו נתזי יריות המטוס לפגוע בקרקע כשהיא מפספסת
בסנטימטרים בודדים את החברי הקיבוץ המבוהלים. לפתע יותם נופל
קלות והבלון שלו נשמט מידיו והחל להתעופף גבוה גבוה. יותם
התחיל לבכות וכאשר הגיעו לפתח המקלט הוא סרב להכנס. "יותם
תיכנס, אני אקנה לך בלון חדש, אני מבטיח", אביו מנסה לשכנעו.
"בוא כבר יותם, אתה תיפגע" צעקו לעברו חבריו. יותם לא הקשיב,
הוא עמד בפתח המקלט מתבונן בשמיים ורואה את הבלון מתרחק ממנו.
המטוס חג מסביב לקיבוץ שמידי פעם מבצע גיחה נוספת הפוגעת במבני
הקיבוץ. הבלון התעופף גבוה, והמטוס מעיף אותו גבוה יותר כשהוא
חולף על פניו וכמעט פוגע בו.
לפתע המטוס נוסק גבוה ומתחיל לצלול לגיחה נוספת. המטוס חולף
ליד הבלון בשנית, אלא שהפעם הבלון מחליק הצידה ונכנס לתוך מנוע
הסילון.
יותם הביט במטוס המעלה עשן אשר התחיל לרדת למטה בזוית חדה. לא
עברה דקה ונשמע פיצוץ עז מכיוון השדות. המטוס התרסק.




"ארוע נדיר היום, במהלך ניסיון תקיפה אווירית על אחד מקיבוצי
הצפון התרסק מטוס אויב על ידי בלון הליום שנשמט מידו של ילד
במהלך יריד שהתקיים באזור. הילד הוא יותם בר, בן ה - 7, והנה
ראיון שקיימנו איתו מוקדם יותר"
"יותם, אתה בעצם הצלת את הקיבוץ", "לא נכון, הבלון שלי הציל את
הקיבוץ ואותי, הוא היה נאמן לי, אני בחרתי אותו, אף אחד לא היה
בוחר אותו, כולם היו צבעוניים ויפים ורק הוא חום ומנופח מידי
ולכן גם בחרתי אותו, והוא הודה לי בכך שהוא הציל אותי"
"מחר אתה תיפגש עם הרמטכ"ל ויעניקו לך צל"ש", האם אתה מתרגש?",
"לא, אני לא מתרגש, ואני גם לא רוצה צל"ש, אני רוצה את הבלון
שלי, רק את הבלון שלי".

"יותם רוצה את הבלון שלו. ובכן כאן הסתיימה המהדורה המיוחדת
ניפגש במהדורה נוספת בחצות, שיהיה לכם ערב טוב ושקט, להתראות".