א.
פגשתי את אברהם במכולת.
מרחוק כבר יכולתי לזהות אותו, לפי הגבס והרגל הנגררת.
- מה נשמע, אברהם?
- רגיל, איך אצלכם?
- חיים, אתה יודע...
ככה עמדנו שנינו בתור לחיים הגנב, בעל המכולת. חיים תוך כדי
תקתוק על הקופה זרק מבטים לעברנו.
- אברהם! איך היד, אברהם? כואב?, התריס חיים הגנב כנגד אברהם.
- איך זה נראה לך? השיב אברהם בשקט, מנסה להתחמק.
- נראה כואב!
- בטח, כואב תופת!
- אז אתה לא חושב שהגיע הזמן להפסיק עם השטויות האלה?
אברהם, שלא אהב לדבר על הנושא פשוט הוריד את עיניו לאדמה ומלמל
משהו, שביחד עם ההנהון של ראשו אפשר היה להניח שבא להעיד על
הסכמה ובעיקר על רצון להיפטר מחיים הגנב.

- את רואה גב' צוברי? זה אברהם החתול, שקופץ כל הזמן ומנסה
להרוג את עצמו, אבל תמיד נוחת על הרגליים, את מכירה אותו?

גב' צוברי, זקנה וכפופה לופטת את ארנקה בחוזקה סובבה את ראשה
לכווננו, כאשר מבטה לא עוזב את אצבעותיו המתקתקות של הגנב
לשנייה, העיפה מבט חטוף ומחויך באילוץ לעברנו ומיד חזרה לעמוד
על משמר אצבעותיו של חיים הגנב. כמה שסיפורו של אברהם נשמע
מעניין, היא מכירה אותו כבר הרבה שנים ולמרות מוזרתו של אברהם,
הוא לא עניין אותה עד כדי כך שתיתן לחיים הגנב להנות מ"רקוד"
"מוגזם" של אצבעתיו על הקופה הרושמת.
- מה קרה גב' צוברי את מפחדת שאני אגנוב אותך?
- אני לא מפחדת מכלום, לא, לא, לפעמים עושים טעויות , כל אחד
עושה טעויות... בגלל זה יותר טוב שתתרכז בעבודה שלך במקום לספר
סיפורים.

גב' צוברי שילמה, ארזה את קניותיה בזריזות, הסתובבה לעבר אברהם
ובמבט אימהי משהו אמרה
-  שתהיה בריא ושאלוהים ישמור עליך, מה אתה צריך את זה? תשמור
על עצמך הכי חשוב, תאמין לי.

אברהם חייך לעברה והיא הסתובבה ויצאה את החנות.
בדרך הביתה שוב ראיתי את אברהם כשהוא נכנס את שער ביתו. אני
ואברהם כמעט שכנים. נעצרתי ליד הגדר שלו ונעמדתי.
- תגיד אברהם, באמת, למה אתה ממשיך עם זה? זה ממש מסוכן!
- תראה יפתח אתם לא מבינים, אני לא מטורף אני יודע מה אני
מדבר.
למרות חזותו המוזרה והניסיון הכואב של אברהם, הוא היה מהנדס
בחברת החשמל, אי אפשר היה  לומר    עליו שהוא תמהוני גמור. בכל
זאת, מהנדס.
- לפי החישובים שלי אפשר ככה בלי כמעט הוצאות לעשות את מה
שהאמריקאים האלה מוציאים עליו מילארדים. מיליארדים! אתה קולט!
- בחייך אברהם, מה אתה רוצה להגיע עם זה לירח? ראית לאן זה
הביא אותך בינתים? עם כל הכבוד, בחייך!
- נכון, נכון בינתיים אני עוד צריך להשתפר, אבל יפתח אחרי
חמש-עשרה פעם אני חושב שמצאתי את הדרך הנכונה. יפתח, מדובר פה
בחישובים מתמטיים והנדסיים, לקחתי הכל בחשבון, זה יעבוד!
- חוץ מזה, מה תעשה כשתגיע לשם, אתה תישרף רק בדרך לשם! שלא
לדבר על להגיע לשם.
- מה זה חשוב אתה מבין את החוויה? את העוצמה? וחוץ מזה, זה
יוכיח להם שאני לא מטורף! ושהם לא כל כך חכמים, בלי
להתרברב,יפתח אתה רואה פה? -  אברהם הצביע לעבר החנייה - זו
הרצועה החדשה וזה יביא אותי עד הירח! עד הירח! בלי חלליות בלי
מיליארדים בלי פיצוצים, ככה, כמו תותח!
- אברהם אבל אתה תמות, גם אם תגיע לשמיים, אתה תיחנק, תישרף,
אתה תמות! שלא לדבר שרוב הסיכויים שאתה בטח , תסלח לי, כן, עם
כל הכבוד לחישובים שלך, תגמור בטח מרוח על איזה כביש!
- יפתח, הכל מחושב, הילדים עוד ילמדו עלי בשיעורי היסטוריה
ופיסיקה.
- לא יודע, אני במקומך הייתי מפסיק. די, ניסית, שילמת מחיר,
היה נחמד, די, אברהם זה מסוכן!
- זה מחושב ושווה, אני אצליח, ה"בובה" שלי תביא אותי לשם
בקרוב, אתה תראה, עם הרצועה החדשה   אני עוד אגיעלירח. שכל
ואמונה זה מה שצריך! הלאה הספקנים!
ה"בובה" היתה רוגטקה ענקית שהיתה בנויה בחצרו הרחבה של אברהם,
אנחנו ראינו רק את הקצה שלה, לאברהם היו כמה דונמים, מתוכם בית
שישב על חצי דונם, מסלול של קרוב לשני קילומטר ובקצה עמדה,
גאה, הבובה של אברהם, הרוגטקה.
הרוגטקה היתה בנויה מעמודי החשמל האלה, הגדולים, רק מחוברים
איך שהוא, אולי חמש עשרה, עשרים  מטר גובה.
בהתחלה הרוגטקה היתה קטנה הרבה יותר, עם השנים היא גדלה, ועם
השנים אברהם הזדקן. בלי ילדים, בלי משפחה רק אברהם הרוגטקה
והאשפוזים החוזרים ובאים. אברהם עבד משמרות כפולות כדי לממן את
החלום שלו.
בחצר הקדמית, ליד הבית, עמד גליל גדול ושחור, זו היתה הרצועה
החדשה, רוחבה היה מטרים אחדים והיא היתה אמורה להביא את אברהם
לירח, על פי החישובים שלו כמובן.
- בקרוב, אה אברהם?
-     בקרוב.
-תשמור על עצמך, מספיק עם השטויות האלה! תהיה בריא, יאללה
ביי.
-להתראות!
כמה פעמים כבר, אשתי ואני רצינו להתקשר למישהו, שיבדקו אותו,
שייגנו עליו מעצמו , אבל מסתבר שאי אפשר.
הרוגטקה הזאת העיפה אותו כבר למרחקים נכבדים ועדיין הוא לא
מוותר, פעם אפילו הוא נמרח כולו ושכב שנה וחצי בבית חולים
שיקומי, חשבו שהוא מת. אבל כלום, שיקם את עצמו וחזר לרוגטקה.
כמו חתול.

ב.
בבוקר, כשקמתי, זכרתי שחלמתי על אורות כחולים ואדומים וסירנות
וצעקות. הכנתי קפה לי ולאשתי והתיישבתי לשתות, זה הציק לי כי
לא הצלחתי להבין מה החלום הזה, או אולי זה לא היה חלום ולא
הבנתי.
בדרך למשרד פתאום קלטתי, הסירנות האורות, אברהם שוב פעם שיגר
את עצמו, פחדתי, נזכרתי בשיחה שלנו, וברצועה הגדולה הזאת,
השחורה, בחנייה של אברהם ולבי בישר לי רעות. גם לחתול יש רק
תשע נשמות, אברהם כבר בזבז חמש-עשרה.
בעבודה הקשבתי לרדיו, כל שעה ולא שמעתי כלום.
בערב כשחזרתי הביתה, כבר הודיעו בטלוויזיה ובחדשות, ראיתי
תמונה של אברהם והכתב ביקש את עזרת הציבור בחיפוש אחר אברהם
נור.
רצתי לביתו של אברהם, צעקתי ואף אחד לא ענה לי ולא פתח את
השער. הבית היה מוקף בסרט של המשטרה.
מרחוק ראיתי את הרצועה השחורה מבריקה לאור הפנסים שבראש
הרוגטקה.
החיפושים נמשכו שבועיים והופסקו. עד היום לא מצאו את אברהם.