הקדמה: שיחה קצרה עם כיסא, כפי שהונצחה ע"י הנביא וויד בספר
חזון הדוד יחזקאל.

התישבתי, הוא עמד והביט עלי במבט קפוא, "שלא תעז לירוק את
האפונה הזו"  צעק עלי,  "אפונה זו קודש היא", "מה אתה
חושב שאפונה זה צעצוע?" "אל תענה לי אפילו!", "איך אתה
מעז" צעק, "איך אתה מעז לפסל בפירה?", רציתי לשבור לו את
הרגלים, "אתה קוף? תגיד לי, מה הבעיה איתך?", הוא ירק שבבי
עץ בעודו דיבר, "מה אמא תגיד על זה? אה?" "אל תגיד לי
זרעים".

לא העזתי לענות לו, הוא המשיך בצעקותיו הבלתי פוסקות, כעס זה
כל מה שהרגשתי, זעם, רציתי לשבור אותו לחתיכות קטנות ולזרוק
לאש. בלי להבין מה אני עושה תפסתי אותו הסתכלתי לו בעיניים
ואמרתי לו: "גם אני אלוהי".