הוא איש החולות
לעולם אינו אותו דבר
הוא מדלג בפריטה על
מיתרי הרוח
צליליו ממלאים את הוואדיות
במנגינה ישנה חדשה
שמחה עצובה
אשר פורטת על מיתרי לבך
הוא נמצא בדיון מתמיד עם עצמו
מין טמפרטורה לא קבועה
והיא יוצאת בסערה מתוך גופו
אל המרחב הפתוח מלפניו
אדיש הוא למה שקורה סביבו
לכאורה סיפור בדידות, טרגדיה של ממש
אך הוא אף פעם לא עסק בעצמו
בעצם לא עסק באף אחד
הוא פשוט פיצל את עצמו לאלפי גרגירי חול
והם מדברים ללא הפסקה
יש להם הרבה עבודה לעשות
והם עוסקים בעיקר בהגיה
הם מתנודדים להם לכל צד
במן ויכוח מתמיד
האם כדאי לחזור להיות איש החולות
או להישאר לעד מפורקים
ואיש החולות אומר להם בלחישה
אתם כולכם זה אני
וכל מה שתבחרו לעשות
יהיה כבחירתי
אך תזכרו דבר אחד
כולכם נוצרתם מאיש אחד
ביחד אתם דבר מדהים
לבד,
גרגירים עפים ברוח. |
