- תבינו, אנחנו מדברים פה על תיאטרון. קודם כל אתם צריכים
להרגיש, אתם מבינים, להתחבר, לא מעניין אותי קהל, לא מעניין
אותי אפילו הטקסט, מעניין אותי המקום, הרגע אתם צריכים להיות
פה, עכשיו , נוכחים, מרגישים, מחוברים לרגע מהטבור, אז הכל
יבוא כמו קסם, רק אז אפשר לדבר על טקסט, קהל. קחו, קחו כמה זמן
שאתם צריכים, לכו תתחברו, תרגישו, מבינים?
- די.. מה לא היה בסדר? הכל היה כמו שדיברנו.
- לא, הכל לא היה בסדר, אני רוצה אותכם פה, ביער, בסצינה. עזבי
ברוריה קחי זמן תנסי להתחבר, נחזור לזה קחי כמה זמן שאת
צריכה.
- עזבי ברוריה, בואי נעזוב לעכשיו.
- אבל אהרון, אני מנסה, ואני מרגישה שאני בפנים שאני עם זה,
אני לא מבינה.
- עזבי עכשיו, בואי , אל תתקעי, בואי נזרום, עכשיו נקח הפסקה
ונעזוב את זה, ניתן לזה להתבשל.
- טוב מאד אהרון, לא קרה כלום ברוריה, קחו את הזמן זה יבוא. או
קי?
- טוב, טוב, או קי. בסדר. בסדר.
- בואו נרד נשתה קפה ונדבר על זה קצת, הולך?
- יאלה.

- עכשיו, אתם צריכים לזכור, שאת הפייה, הפנטסיה, את דיוויון.
הולך ברוריה?
- הולך.
- אתה, אהרון, אתה האדם-אליל, מוחשי מאד ובלתי מושג, ברור?
- ברור.
- עכשיו מה שקורה, זה שבתוך היער הזה, שהוא קסום מצד אחד,
בשבילך אהרון, הוא גם הבית שלך, מבינים?
- או קי.
- המשיכה הזאת, הבלתי אפשרית יוצאת לפועל, עכשיו הקטע הזה הוא
בלי דיבורים כמעט, כן?
- יש... קצת.
- כן, אבל אין שיחה הקהל מבין שיש פה אקט של אהבה מתוך
התנועות, כן? הראש שלך נשאר ספון כל הזמן, את לא רוצה שיגלו
אותך, גם אם מישהו מציץ, את בפנים בבטן מרגישה שאת צריכה
להתחבא. כי את שוכבת עם בן-אדם כן? זה אסור, אבל את לא יכולה
לעצור את עצמך. אז יש לנו להט מיני שמורגש על-ידי תנועות
מוגזמות, שיהיה ברור שזה זיון, כן?
- או קי , זה ברור.
- והראש שלך נמצא שם מתחבא, כן, כאילו לא רוצה שיזהו אותך,
מתביישת, מתחבאת, או קי?
אני רוצה שתבינו, תתחברו.
- עכשיו לפני שאתה עוזב, צריך שיהיה ברור, שגם אתה מפחד, מה
שאתה עושה זה אתה קם, מסתכל ימינה ושמאלה, ימינה חזק! שמאלה
חזק! שוב!, שומע, שוב ימינה, אוסף את החרב בחיפזון ויוצא כן?
בורח!, לא תודה לא שלום, לא נשיקה לא איך היה, לא כלום, בורח,
ברור?
- ברור, קם ימינה, שמאלה, שוה ימינה, חרב ובורח, לא שלום, לא
תודה לא איך היה.
- בדיוק.
- ואת ברוריה?
- ברור.
- מהבטן, כן? קודם להתחבר?
- כן.
- ראש למטה, מתביישת, תנועות גדולות, שיבינו יש לנו זיון,
תאווה, כן?
- או קי.
- מחר מציגים ככה זה יילך.
- ככה.
- לכו הביתה תנוחו, תחשבו. מחר יהיה פיצוץ. תזכרי ברוריה אין
קהל אין טקסט אין כלום. רק את שם ביער.
- אין בעיה, אין קהל, אין טקסט רק אני מחוברת מהבטן.
- אחלה.
- אחלה.
- טוב אני חייב לרוץ, תמסרי ד"ש לארנון, הוא יבוא מחר.
- בטח יבוא, ומה?

התפאורה של היער במערכה השלישית היתה בנויה מצנורות השקייה,
עטופים בנייר עיתון וצבועים בצבעים מבריקים, קצת פסיכודלים,
בהחלט  יער קסום. הפייה, אוריאנה ובן המלך לסטוס נפגשו בחשאי.
לא היו הרבה דיבורים ועד מהרה מצאה עצמה ברוריה רכונה קדימה על
רגליה ראשה חפון אל בין ידיה, שמלתה מופשלת מעל כנפיה הקטנות.
מאחוריה בתנועות קצובות, נמצא אהרון, על ברכיו.
בצד, מאחורי הוילון עמד מיכאל, לדידו  הכל הלך חלק אפשר היה
להרגיש את התאווה, את התשוקה, החיתיות המינית, מלווה בפחד
מהמעשה האסור.
כאילו לפתע, שם לב מיכאל שהתנועות לא כל כך מורגשות, מה קורה?,
הקצנה! הקצנה! הקהל לא יבין
, הקהל לא רואה את התנועה.
מרחוק היה נשמע כאילו משהו מדבר על הבמה. מה זה? זה לא מה
שעבדנו עליו!
לפתע אוריאנה הרימה ראשה ונשענה על ידיה מישירה מבט אל הקהל.
מה היא עושה?!, היא השתגעה לגמרי, הרי דיברנו!
קולות גניחה בקעו מגרונה של אוריאנה
- עוד! עוד!- במין לחישה-צעקה.
מעליה לסטוס כאילו התכרבל בתוכו, מתנשם בכבדות. תנועותיו הלכו
והתחזקו.
מבטה של אורינה היה מיושר אל החושך, כאילו מסתכל ובוחן, עוקב.
המערכה היתה אמורה להסתיים כבר לפני חמש דקות.
-לצאת, לצאת. נשמעו לחישות מאחורי הקלעים אל עבר השחקנים.
מבטה של אוריאנה כאילו איבד מהחדות, נהיה חולם, וגניחותיה
ציוו
- תגמור! תגמור!
לפתע כאילו התעורר לסטוס מתוך חלום, קם ויצא בריצה אל אחורי
הקלעים.
המסך ירד.

ברוריה ישבה אל פינתה, מורידה את האיפור.
מיכאל נעמד, כעוס.
-מה את חושבת שאנחנו, בית זונות? זה הזמן לניסויים? יש לנו פה
הצגה להרים! מה חשבת לעצמך? מה עם התאטרון? מה אתך? איתי? חשבת
איך מרגיש ארנון? הוא בקהל את יודעת. מה זה הקטע הזה?  אתם
נפלתם על השכל! לא רוצה זיונים על הבמה אצלי, ברור! אנחנו
עושים אומנות לא פרונוגרפיה! זה משחק!

ברוריה המשיכה לנקות את האיפור, מבטה ממוקד אל המראה הקטנה,
תווי פניה לא הראו סימני התרגשות, היא פשוט ישבה שם נינוחה,
מאושרת.

- מיכאל חמוד, זה היה משחק וזה היה טוב, אפילו טוב מאד! כשאני
על הבמה, אני על הבמה ואני מאושרת.
אמרת להתחבר, אז התחברנו. קולה צחק מעט וחיוך קטנטן מצא מקומו
על פניה.
- זה היה משחק? -נשמע מיכאל מבולבל-אם זה היה משחק, איפה כל
החזרות, הבימוי? כל מה שדיברנו?
- מיכאל, יצא לי לחשוב על זה, ניסיתי, אבל הגעתי למסקנה שאתה
לא מצליח ממש לתפוס את הרעיון.

ברוריה קמה אספה את חפציה, הכניסה לתיק הצד שלה, ופנתה לצאת.

-ותדע לך שאתה טועה לחלוטין בעניין הקהל, הקהל, זה מה שעושה לי
את זה, אתה מבין, עם הקהל, זה האורגזמה הכי טובה שאפשר לקבל.