לפעמים אתה מתווכח עם מישהו כי אתה בטוח שאתה יודע על מה אתה
מדבר ואתה אפילו לא מקשיב, כי אתה יודע על מה הוא מדבר ופתאום
הוא יוצא ביציאה של החיים עם הפתעה לא מהעולם הזה.
זה מפתיע כמה שהעולם הזה מפוצץ ביציאות, לא מהעולם הזה.

ולפעמים נדמה לי שמישהו קורא את המחשבות שלי כל הזמן ורושם
אותן, אבל אז אני שואל את עצמי למה שהוא יעשה דבר כזה בכלל.
ואז אני שואל את עצמי למה שמישהו יעשה משהו בכלל?

לפעמים, כשאני שוכב על הגב ומסתכל על השמיים הרבה זמן, לפעמים
נראה פתאום שהשמיים לא נגמרים ואז אני נורא נבהל ומזיז את הראש
ורואה את צמרות העצים ונרגע.
ואז אני מתעצב כי אני לא מצליח לראות את השמיים ככה שכאילו הם
לא נגמרים.

לפעמים בא לי לצעוק לקבצנים שמבקשים נדבות, בצמתים בעיקר,
לצעוק להם שילכו לעבוד אבל אני לא צועק, רק נוסע עצבני. ואז
אני מרגיש רע.

לפעמים כשאני נוהג ברכב ויש לי משהו חשוב בראש שאני לא בטוח
לגביו אז אני אומר, אם אני אספיק לעבור את הרמזור אז יקרה הדבר
הטוב ואם אני לא אספיק אז לא.
ואז אני לא תמיד מספיק ואומר לעצמי שזה הכל שטויות אבל בכל זאת
אני קצת מפחד.

לפעמים אני רואה בחורה חמודה חמודה ואני מדמיין איך היא נראית
כשהיא פחות לבושה ואיך אנחנו מתגפפים ומתלטפים ואני מרגיש איך
אני מתרגש ומתמלא תשוקה וממש לפני הנשיקה אני מרגיש שאני ממש
ממש מאוהב וזה תמיד מזכיר לי את טליה וכמה אני אוהב אותה וכמה
אני חרא.

לפעמים אני מספיק לדפדף פעם אחת בעיתון של שבת ולראות, על הפעם
הראשונה את כל התמונות המגרות של הבחורות.

לפעמים קורה שאני מתכוון להגיד משהו אחד ואז אני שם לב שאני
מדבר על משהו אחר שמזכיר לי גם עניין נוסף שאני רוצה לדבר
עליו, אז אני מנסה לתקן את הנושא שאני מדבר עליו בלי לשכוח על
מה נזכרתי שאני רוצה לדבר.
כשזה קורה בדרך כלל אף אחד כבר לא רוצה לשמוע מה שיש לי
להגיד.

כמו עכשיו.