עמית: הקו למתאבד שלום, מדבר עמית.
נחום: אממ... כן... הי, אני מתכוון להתאבד.
עמית: כמובן. איך תרצה להתאבד?
נחום: מה? מה זאת אומרת?
עמית: איך אתה רוצה להתאבד. לחתוך ורידים, לקחת כדורים,
לקפוץ מבניין, אקונומיקה?
נחום: לא הבנתי אותך...
עמית: מה לא הבנת? אנחנו מייעצים איך להתאבד.
נחום: מה?
עמית: למה אחרת התקשרת אלינו?
נחום: כדי שתעצרו בעדי, תקשיבו לי, משהו...
עמית: למה שלא תרצה להתאבד?
נחום: אני לא יודע - לכן התקשרתי אליכם.
עמית: נו יופי, אז קבענו. עכשיו איך תרצה למות?
נחום: לא! רגע... חשבתי שאתם הקו למתאבד.
עמית: נו, בדיוק. אנחנו הקו לייעוץ למתאבד הצעיר.
נחום: כלומר, אתה רוצה לומר לי שאתם מייעצים לאנשים איך
להרוג את עצמם?
עמית: אממ... כן, זה וסידורים שלאחר המוות. נו, אז בוא
נתחיל. איך תרצה לנסח את מכתב ההתאבדות שלך?
נחום: רגע!
עמית: מה?
נחום: אין לכם שום בעיה מוסרית עם זה?
עמית: בעיה מוסרית עם מה?
נחום: עם זה שאתם משכנעים אנשים להתאבד...
עמית: תראה, אם לא היית מתקשר אלינו, בטח היית עושה משהו
טיפשי כמו לקחת כדורי שינה או לחתוך את הורידים לכיוון הלא
נכון. ואז מה?  
נחום: לא יודע...
עמית: אז היו כנראה שולחים אותך למוסד סגור כדי שלא תפגע
בעצמך. במקרה הטוב פסיכיאטר וטיפול קבוע, אבל גם זה במזל.
נחום: אממ... אני מניח שאתה צודק...
עמית: נו, יופי. עכשיו אנחנו ממשיכים עם זה או מה? אתה לא
היחיד שרוצה להתאבד היום...
(שקט)

נחום: אממ...
עמית: מה עכשיו?
נחום: ואם אני מחליט שאני לא רוצה?
עמית: לא רוצה מה?
נחום: לא רוצה להתאבד?
עמית: מה זאת אומרת?
נחום: לא רוצה להתאבד, רוצה להמשיך לחיות.
עמית: לא הבנתי...
נחום: מה לא הבנת?! רוצה להמשיך לחיות, לא רוצה למות!
עמית: עזוב אותך שטויות...
נחום: מה שטויות?!
עמית: יודע מה? אני אקרא לבוס שלי.
נחום: הלו?... הלו...
(שקט)

בוס: כן? מה הבעיה?
עמית: הבנאדם הזה טוען שהוא לא רוצה להתאבד.
בוס: אתה לא רוצה להתאבד?
נחום: אממ... אני לא יודע...
בוס: בוא אני אעזור לך. בן כמה אתה?
נחום: 18.
בוס: יש חברה?
נחום: לא.
בוס: נו?
נחום: מה?! כי אין לי חברה?!
בוס: כן מה? לא מספיק?
עמית: אמרתי לך...
נחום: מה קרה לכם?! אתם לא בסדר!
עמית: אתה זה שרוצה לחיות...
בוס: רגע, אני לא הבנתי, אתה הולך להתאבד או לא? יש לי הפסקה
עוד כמה דקות ולא אכלתי מאז הבוקר.
עמית: מה באמת יש בקפיטריה היום?
בוס: אני חושב שאבוקדו וטונה.
עמית: וואלה? מה קרה לטוסט?
בוס: אני חושב שנגמר...
נחום: איזה מן קו ייעוץ אתם?! אם את מנסים לשכנע אותי
לעשות משהו, לפחות תעשו את זה כמו שצריך!
(שקט)

עמית: רגע, אני יודע מה. איך קוראים לך?
נחום: נחום.
עמית: נו?
נחום: מה נו?!
עמית: זה לא כזה שם יפה...
נחום: זה שקוראים לי נחום לא אומר שאני ארצה להתאבד!
בוס: הוא צודק... באמת לא שם כזה יפה...
נחום: לא עברתם איזשהי התמחות או משהו?! מילא הייתם
מזכירים לי שאני כל הזמן רב עם ההורים שלי! מילא הייתם מזכירים
שיש לי שירות צבאי עוד מעט שאני מפחד ממנו פחד מוות! מילא
הייתם מזכירים לי שהחבר היחיד שקרוב אליי כבר לא שם עליי בגלל
מישהי... או שאם אני אמות בפיגוע או משהו לאף אחד לא יהיה
אכפת... הייתם אפילו יכולים להזכיר לי שכל פעם שאני חושב על
החיים שלי אני מתחיל לבכות, או שאני כל כך מדוכא שאני לא מצליח
להירדם בלילה...
הייתם אפילו יכולים להזכיר לי שאני כל כך תשוש נפשית עד שקשה
לי לקום מהמיטה בבוקר...
(שקט)

עמית: וואו... אתה באמת עלוב.
נחום: תודה...
בוס: איך זה שלא התאבדת עד עכשיו?
נחום: באמת שאני לא יודע... אני חושב שאני אלך לארון
תרופות...
עמית: רק תזכור לקחת הרבה כדורים מכל מיני סוגים ולא רק
כדורי שינה, טוב?
נחום: בסדר.
בוס: עמית... לא שכחת משהו?
עמית: צודק צודק... תזכור גם לשטוף את זה עם הרבה אלכוהול.
נחום: בסדר... תודה.
עמית: תודה לך.
טוווווווווווו

עמית: תגיד, מה שקרה כרגע...
בוס: כן?
עמית: זה היה אמור לקרות?
בוס: לא בדיוק...
עמית: וואלה. הנחתי ככה.
בוס: דווקא בדרך כלל העניין הזה של פסיכולוגיה הפוכה
עובד...
עמית: וואלה...
(שקט)

בוס: נו, אז אתה בא לאכול צהריים?
עמית: כן בטח. שמעתי שיש היום טונה.