כשנטרקת הדלת,
ואוזל הכוח,
מתגלות
הידיים הכבולות,
שמנסות לתפוס,
הרבה מן השום דבר.
מתגלים סדקים,
שמתוכם פורץ הכאב,
והצלקות שנחרטות מחדש.
כשנטרקת הדלת,
אני נשאבת לחורים שחורים
של חוסר אונים ורחמים.
אני מושיטה חבלי הצלה
בתוך חלל מרוקן,
ספק לי, ספק לעצמי.
כשנטרקת הדלת,
אני נדבקת לקיר,
קופאת במקום.
רועדות לי הרגליים,
אני בוכה,
כואבת,
וקורסת...
1/1/02 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.