שמי עופרת כבדים הינמיכו,
ושמחה לא היתה בלבי.
משק הדגלים ברוח
את שמות הנופלים
לחש לי,
ורבים הם, רבים מספור.
לא יוכל לבי
להכיל את כולם,
לזכור את פניהם
ואת שמם.
צליל קולם לדלות
מניבכי זכרוני.
שם לצרף אל דמות, ואל צליל,
מול מסדר הדגלים
רק אחד מכולם
שקוף לו ראיתי
עובר על פני
מפנה את ראשו
ולוחש :
בך אני חי.
ערב יום הזכרון 2002
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|