[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אוסנת דהן
/
הכל תלוי בנוזלים

אתם בטח מכירים את ההרגשה הזאת שדמות מהמין השני נתפסת לכם
בזוית של העין ואתם מדמיינים אותה ערומה לגמרי, יושבת אצלכם
במיטה ואתם מטיילים עם הלשון שלכם עליה...
ככה זה תמיד היה איתי ועם עידן. תמיד ראיתי אותו בזוויות של
העין ולא ידעתי איך להתחיל לדבר אתו.
יום אחד במסיבה של אחות של אורית שיחקנו אמת או חובה... אתם
בטח מכירים את זה שהבקבוק בא לכיוונכם... ואתם אומרים לו: לא!
תלך, תלך כי יש לכם מה להסתיר... משהו גדול באמת ומישהו מתכוון
לבדוק אם הסוד הקטן הזה שלכם הוא באמת סוד או שאמרתם את האמת
ואתם כבר מזילים דמעה של זיעה. ואז בדיוק הבקבוק מחליט להתיישב
עליכם... לא מצא מישהו אחר הבן זונה, ואז בנוסף לזה הבן אדם
ששואל זה אותו אדם שממנו אתם מחביאים את הסוד, והוא מתכוון
בדיוק באותו הרגע להוציא אותו מכם. אבל בדיוק באותו הרגע, ממש
לפני שהוא מוציא מילה מהפה, אתם דופקים בפניו ומנופפים בידכם
את הזכות שלכם לחובה. אבל אז הוא דופק אתכם עם כזאת משימה...
הייתי אמורה לעשות פלאש לעידן.  לא מספיק שאני רוצה אותו קשות,
עכשיו אני צריכה גם להביך את עצמי ולהראות לו את שני החברים
הכי טובים שלי? טוב נו... חובה זאת חובה! אני הולכת לחדר שבו
הוא נמצא... וכל הדרך אני חושבת על היציאה המהירה ביותר מהחדר
הזה... חושבת וחושבת ואז מגיעה לחדר... נכנסת, רואה אותו, עושה
את הפלאש ומתכוונת לעוף משם מהר... ואיך שלא! נתקעת בזכוכית
המפרידה בין החדרים... שיט! לא מספיק הפדיחות?
טוב נו יאללה מסתובבים באים לצאת... ואוסנת! שיט... אני יודעת
שזה השם שלי אבל שווה להסתובב?!?
טוב נו יאללה, אלוהים ברא אותנו בשביל סיכונים לא? הסתובבתי...
תגידי מחר מתאים לך שאני ואת ניפגש?
הלב עולה למעלה ויורד למטה וחוזר על הרוטינה עוד פעם פעמיים...
כוס עמק יאללה תגידי כבר כן...
כן! מתאים... למחרת כבר הייתי אצל עידן שעה קודם והפכנו להיות
זוג... ומאז אין צורה להגדיר את זה
אורגזמה אינסופית שלא נגמרת.
תמיד אנחנו  הולכים ביחד ותמיד בשחור ותמיד אנחנו צוחקים ביחד
ומאותן בדיחות מפגרות  ותמיד הכל ביחד. הולכים למסיבות ביחד
ומזיעים וקופצים ביחד ושותים ביחד ומשתכרים ביחד ואיך שלא גם
מזדיינים ביחד, ולפעמים גם משתינים ביחד נשמע מסובך אבל זה די
נוח ואפשרי ... יום אחד עידן ואני רבנו. הגענו לקטע של להזריק
ביחד ואני לא רציתי שזה יהיה ביחד, וגם לא לחוד ולא רק הוא ולא
רק אני אלה בכלל לא! וצעקתי, ובכיתי, והשתוללתי והוא בינתיים
הזריק.
אני ועידן שברנו את ה"ביחד" שלנו, פעם ראשונה שאנחנו עושים
משהו לחוד!
ומאז הכל כבר התחיל להתערפל, כבר לא היינו מתקלחים יחד, כבר לא
היינו שותים ביחד, כל העניין נעלם והתפוצץ לי בפרצוף. זה הפך
להיות: לבכות לבד, לרצות להתאבד לבד, ללבוש שחור ביחד, אבל
לבד.
זה נהייה קשה! יום אחד ביררתי משרית לאן עידן הולך, היא תמיד
הייתה אחותו הקטנה והוא תמיד סיפר לה לאן הוא הולך. היא אמרה
לי, ואפילו באה איתי למסיבה. שתינו, השתכרנו וראיתי את עידן
בזווית של העין, כמו תמיד... מקפיץ. ואז הכל עבר בפלאשים בראש,
נזכרתי בימים שהוא היה דופק אותי מאחורה ואני הייתי דורשת לקבל
יותר חזק, ותוך כדי מקפיצה כמה שוטים, אולי איזה 34 , אולי
יותר, לא היינו סופרים. היו לנו זמנים טובים לי ולו, כמו בפעם
ההיא שהוא נהג ואני מצצתי לו... לפני שהוא גמר הרגשתי איך
האוטו נוסע יותר מהר ואיך עידן לא שולט בהגה, היו לנו זמנים
יפים, לו ולי... חשבתי כבר, לעזאזל למה לא הזרקת יא טיפשה? למה
לא הכנסת את המזרק לתוך הוריד? הכל היה טוב יותר עכשיו, הכל...
שנאתי את עצמי, רצתי למעלה, כל כך רציתי לקפוץ מהגג של הבניין
הזה, רק אלוהים יודע כמה,  חשבתי... אולי, מישהו ירוץ אחרי,
הייתי טיפשה... אף אחד לא רץ אחריי! אבל לפחות על הגג פגשתי את
טל, החבר הכי טוב של עידן. הוא אמר שלא שווה לקפוץ ושכדאי לי
ללכת לדבר עם עידן כי הוא תמיד מדבר עליי... מה היה לי להפסיד?
הלכתי.
נכנסתי לחדר שעידן היה בו... אבל מצאתי לא רק את עידן שמה,
מצאתי גם את טל, החברה הכי טובה שלי. ראיתי גם את החתיכה הזאתי
של הגומי, תלויה לה סביב היד... אתם יודעים למעלה, איפה
שקושרים לפני שמזריקים .לפני שהדמעות עלו לי בעיניים וחנקו לי
את הגרון, היה לי מעין פלאש כזה בראש, עבר לי כמו וידאו קליפ,
מהר ממש מהר. בוידיאו קליפ שלי אני הפכתי לטל, אני נמצאת
במקומה ולי עידן דוחף מאחורה, ואני זאתי שמתנשפת עם הגומי הזה
קשור לי על היד. ועם השרשרת שעידן הביא לי ליומולדת, היא
מתרוצצת לי קדימה ואחורה על הצוואר, אותה השרשרת שכרגע קרעתי
וזרקתי חזק ככל האפשר על טל, איך היא יכלה לעשות לי את זה? כוס
עמק! החברה הכי טובה... עד מוות? החברה הכי טובה שלא תבגוד אף
פעם! כוס אימא שלה! אם היה לי מוט ברזל... מה הייתי עושה לה!
אבל... אני לא אביך את עצמי מול המפלצת הדו ראשית הזאת שקוראים
לה עידן. רק שמחתי ממש שמחתי שאני יודעת לפגוע פגעתי לה בראש
וממש לפני שיצאתי מהחדר הזה יכולתי לשמוע את הבכי המטומטם
והצווחני שלה...תבכי כלבה, תבכי! אחרי שיצאתי... רצתי, רצתי,
רצתי ושוב רצתי חזק, חזק יותר, יותר מהר עד שנתקעתי בטל
ונפלתי.  הוא שאל מה קרה לך? אבל לפני שהספקתי לענות... זוג
ידיים חזקות הרימו אותי. לא הבנתי, טל עמד מולי, הסטתי את ראשי
לאחור... למצוא פרצוף זועם, פרצוף ששייך למפלצת: עידן.
צעקה יצאה מגרונו "מה עובר עלייך? מה זה הריצה הזאת? מהי אמורה
להביע?" התעצבנתי והכל יצא החוצה "הריצה שלי יא בן זונה אתה
נמצא בחדר ההוא דופק את החברה הכי טובה שלי ושואל אותי, מה
עובר עליי"?
הוא מסתכל עליי, ואני רואה את האש בעיניים שלו. "זכותי, את
עזבת לא רצית אותי יותר, את יודעת טוב מאוד שהייתי מעדיף שאת
תהיי שם עם הגומי המזדיין הזה סביב היד שלך!" הוא מעיף לי את
היד בזלזול... "לא אתה לא תאשים אותי! צעקה מפלחת את בית החזה
שלי ויוצאת... אתה יכולת לבחור ביני לבין החרא הזה".  "ובחרתי
לא?" הוא עונה לי. "בחרת גם בחרת, אבל החברה הכי טובה"?. אני
מזילה דמעה... והן מתחילות לרדת ולא רוצות להפסיק, כאילו שהלב
שלי לא מוכן להכיל אותן יותר הוא מעיף אותן החוצה הוא אומר לי
אוסנת אני לא יכול יותר לשמור אותן בפנים ומתנצל, עידן לא
פראייר, ממשיך לענות לי... "היא בחרה לבוא אליי, אני לא באתי
אליה!" "טוב" אני מסתכלת עליו במבט מעורר רחמים ובראש עובר לי
עוד פלאש של לנשק אותו עד זוב דם.  "רק תיזהר עידן שתית אתה לא
אמור לשתות ולקחת סמים אני לא רוצה לאבד אותך לגמרי". אני
מסיימת בקול חנוק ואני כבר לא יודעת אם זה מהדמעות או מהשנאה
האדירה הזאת שאני מרגישה כלפיו עכשיו. "מה עובר עלייך? את מנסה
להיות אימא שלי, הא? מתי תקלטי? את ואני כבר לא קיימים! כל
ה"ביחד" הזה שלך... אלוהים את כל כך ילדה קטנה! מה את בוכה? מה
יעזור לך לבכות? אני עדיין ימשיך לדפוק את חברה שלך שם!". אני
רואה עוד וידאו קליפ הפעם בידיים שלי יש את המוט ברזל ממקודם
אבל הראש של עידן זוכה למכה לא של טלי. אני מסתובבת ומחליטה
ללכת... יותר נמוך ממה שירדתי אני לא יכולה לרדת. אוסנת! נשמע
הקול הזה ומפלח לי את הנשמה... אני מסתובבת ורואה חפץ עף
לכיווני. באינסטינקט אני תופסת את זה, חפיסה של טעם של נרגילה,
תפוחים. "קחי את החיים תפוחים אוסנת, קחי את החיים תפוחים".
עצוב לי. אלה המילים האחרונות שאי פעם שמעתי ממנו. אחרי הלילה
הזה, כל מה שנשאר ממנו זה מצבה. עליה רשום "עידן, בנינו,
אחינו, אהובנו שהלך ממנו בטרם זמנו. אח טוב, בן טוב וחבר"
מעניין אני אף פעם לא זוכרת שהוא היה אף אחד מהדברים האלה.
אני לא מאמינה... הוא היה כל כך ריקני, כל כך הוא, כל כך ...
אין לי מילים לתאר אותו, חוץ ממה שחרוט לי בראש, מה שהיה צריך
להיכתב על המצבה ולא נכתב... "קחי את החיים תפוחים, אוסנת, קחי
את החיים תפוחים".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קח אותי עכשיו!





גברת גילדנהורן
מאחרת לעבודה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/1/01 4:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אוסנת דהן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה