|
אט אט הולכת ונמחקת
עושה כל שביכולתי לשנות ,
מקפלת בתוכי תקוות פרומות
של זכר הד קול שנשבר .
והשמש המרוה תמיהותי
מותירה אותי הרחק מאחור ,
חסרת התפעמות ותמימות
בתוך רבדי היותי .
15/4/02 |
|
|
תחשוב על זה.
אתה קורא עכשיו
את מה שאני כותב
עכשיו.
ובכל זאת, שני
העכשווים האלה
הם אינם אותו
עכשיו.
מה זה, אם לא
פרדוקס?
ץ סופית, לא חכם
ולא נעליים, סתם
משועמם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.