זהו?
הגעתי לתחתית? אני עד כדי כך מיואש?
ואני חשבתי שאני זכר שונה, ידעתי שאני לא אנצל אנשים
אבל המחשבה קופצת לי לראש, והיא לא באה מהלב..
לשמור את ההבטחה לאהובה, או אולי להספיק את הרכבת?
למכור את נשמתי לגופניות, או אולי להשאר בצד של הרגש?
רק שאלות, ללא תשובות - במאזניים של הטוב והרע,
מי ינצח?
לזה אין לי תשובה, אבל אני יודע מי יפסיד,
כמו תמיד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.