מנסה לשמור על האישה
שלי, עוד מעט כשאהיה                  
נכה היא תבוא, תקלף
מעליה מכנס עור סגול צר ואחריו
תחתון שחור עם סיסמה מדליקה
תעלה למיטת המשותק
ותתיישב קצת לאט.
שוב ארגיש את הורוד החם אלקק,
אחרוט ואנעץ בו תותבות והיא תכריז
מאה ועשרים ותקום להשתין.
בנוזל חיטוי תנקה את עצמה
תמזוג כוסית ותבקש את הכסף
מתוך הקרח שבכוס.  
מאה ועשרים שקלים אחרונים היא
לוקחת ואפילו הבטיחה שתשלח גם
מכתבים. אני מוכן, שותה
מהכוס חושב, מתעלף ונרדם.
סופסוף קצת שקט, סופסוף מזור.