|
קודם רציתי
עכשיו אני זקוקה
לפני זה ציפיתי
עכשיו אני מחכה
קודם חייכתי
עכשיו אני בוכה
פעם ידעתי
היום אני תוהה.
האהבה שלי אליך
נישארה כפי שהיתה
בביטחון.
אבל קודם יכולנו להעביר לילה
בלי להסתכל פעם אחת על השעון.
אז יכולת לשקוע
בלי לחשוב על למה מתי
פעם ליטפת וחיבקת
שעות
בלי לחשוב שזה יותר מדי.
פעם היה חשוב לך לשמוע
עכשיו אתה מקשיב
רק כי אתה בחור נחמד.
פעם הינו יחד בתוך זה
עכשיו איתך
אני מרגישה כל כך לבד.
אז כשהסתכלת עלי
המבט שלך היה מלא בתשוקה.
פעם כשהיתי הולכת
על פניך נישארה ציפיה מתוקה.
עכשיו אתה שותק
שוכב לידי ולא אומר אף מילה.
כנראה שרומנטי בישבילך
זה רק בישביל ההתחלה. |
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.