אני לא אוהב להתקלח בבוקר, אני אומר לשירלי בעת שאני תולה את
מגבת הרחצה בשמש לייבוש. זה מזכיר לי שאני מובטל, רק מובטלים
מתקלחים בבוקר. פועלים צריכים להזיע בשעות היום ולשטוף אותו
בערב. היא צוחקת. אתה לא מובטל אתה פשוט לא עובד ואם לא הייתה
לנו בעיה של כסף היינו שנינו פורשים לחיי נוודות עמוקים
ומאושרים בשלוש יבשות. אני חושבת שהיתי מתחילה באוסטרליה אבל
אני לא בטוחה. כשהיא מתחילה לדבר חלומות אני שותק, תמיד כיף לי
כשהיא שמחה ללא סיבה.
אחרי שעה אנחנו יושבים ורואים בקופסא כתבה רכילותית בשחור לבן
על חייו של היצ'קוק, הם מסיקים שהוא היה חרא של בן אדם. בעיני
הוא היה קנאי מתוסכל וגאון חרמן. הראיון מסתיים ושכנתו לדירה
מפסיקה לרכל. אני מכבה את הטלוויזיה ומושך אותה קרוב אלי אבל
לא צמוד שנוכל לדבר. "קניתי לנו היום ילד טיבטי באינטרנט" אני
אומר לה. היא מחייכת ומתרחקת נו, ומתי אנחנו אוספים אותו, וכמה
גדול המינוס בבנק עכשיו, מקודם הלא התלוננת שאתה מובטל. משום
מה חשבתי שהיא מדברת ברצינות והתקפתי, מאתיים חמישים דולר לשנה
ואל תתלבשי הוא לא מגיע. אנחנו אחראים רק על החינוך שלו, יש
עמותה שמקימה להם בתי ספר ומנסה להוציא אותם מהעוני. מביאים
להם מורים למחשבים מאירופה. מאתיים חמישים דולר בשנה לעתיד של
הבן שלא יהיה שלנו, אפשר לעמוד בזה. וחוץ מזה נראה לי ששיחקתי
אותה אתמול בראיון העבודה הם בטח יתקשרו מחר, בסוף אחרי הייאוש
כולם רוצים אותי. שירלי קמה נישקה אותי על האף לחשה לתוך אוזני
סליחה ופרשה לישון. היא תמיד פותרת אותי בסליחה. אני התיישבתי
על השטיח וניסיתי להגיע במהירות להארה. אחרי שבוע שירלי מתקשרת
אלי לעבודה באמצע שאני עסוק בניסיון שכנוע מיגע של בעלת חנות
זקנה ללבני נשים שהיא חייבת לקנות ממני חמישים סטים של תחתון
וחזיה בשביל לקבל עשרה אחוזי הנחה. אמרתי לשירלי שאני אחזור
אליה אחרי שאני אסיים לעבוד וניתקתי. כעבור רבע שעה מייאשת
מוכרת הנשיות החליטה שהיא לא קונה ממני כלום וסילקה אותי
מהחנות. אין כמו להתחיל בהצלחה מקום עבודה חדש, חייגתי לאישה.
אתה מכיר אנוש בשם "טנזין ג'יאצו "היא שואלת אותי. אני משיב
לא. לפני שעה טלפן לפה בחור שטען שהוא מדבר מדרמהסלה שבהודו
ואומר לי שכבוד מאסטר גיאצו מבקש לדבר אתך ושהוא ינסה לתפוס
אותך יותר מאוחר כשאצלנו יהיה ערב. הוא אמר שזה בקשר לילד
שאימצת ושאתה חייב לדעת כמה פרטים על ההווה של הילד, וחוץ מזה
תקנה לי שמפו לפני שאתה מגיע הביתה. עברו כמה ימים שלא חזרו
אלי מהודו ושכחתי לגמרי מהשיחה הזאת גם מכיוון שמצבי התעסוקתי
התדרדר לחלוטין אחרי שהייתי בדרכי לעוד כמה לקוחות לא מרוצים
וקיבלתי הודעה באיתורית שלי שמנהל השיווק שלי רוצה לדבר איתי
עוד היום, הבן זונה רוצה לפטר אותי. החלטתי להקדים מכה לגלולה
ולהשיב מלחמה ולכן התחלתי לשרוף כמה זוגות של חזיות שנשארו לי
בתא המטען של הרכב. כשסיימתי התחלתי לנסוע במהירות בינונית עם
הרכב החדש של החברה לתוך אקליפטוס רחב מידות שעמד בשקט בציידי
הדרך. צלצלתי לעמוס מנהל המכירות שלי.  כשהגעתי בערב הביתה
אחרי שניידת משטרה עיכבה אותי שעתיים בשביל למלא להם את פנקס
התאונות מצאתי את שירלי במיטה מסופקת ומעשנת בהנאה.
ראית את המחזה "מותו של מוכר חזיות" אני שואל אותה בזמן שאני
פושט את בגדיי ונכנס למיטה להתחמם ליד התחת המושלם שלה. היא לא
עונה אף פעם כשהיא מרוצה ואני ממשיך אין לי יותר עבודה, הבוס
שלי אומר שיש לי בעיה בשירות לקוחות ושאני לא מכיר את
הפסיכולוגיה של איך מוכרים תחתונים לסיטונאים. רק אז שירלי
פתחה את הפה. אתה די מסריח מזיעה, לך תישטף ואני אכין קפה
ונדבר. כשהיא אומרת שאני מצחין היא בדרך כלל צודקת, נכנסתי
לאמבטיה ונעמדתי מתחת לזרם. אחרי חצי קוב מים היא נכנסה הניחה
תיק גדול על הרצפה, התיישבה על אדן האמבט והכניסה את אצבעותיה
הארוכות עם הטבעות המענגות לתוך המים. שירלי אף פעם לא האמינה
בסצנות של עצבים, היא בחורה של כאבים לא של צעקות והכי גרוע
היא כבר מכירה אותי ולכן ידעה שלא תזדקק לנאום ארוך אם תפעל
נכון. שלושים, מקסימום ארבעים שניות ואני כבר על סף התפוצצות.
היא מסיימת את המונולוג, קמה מהאדן מעמיסה על כתפה את התיק
ועוזבת אותנו. אני רק מספיק לצעוק שמגיע לי עוד הסברים לפני
שאני שומע את הדלת נטרקת ופותח בטעות את ברז המים החמים ומבין
בשעת רותחין כמה החיים שורפים. נשים יודעות לארוז את זה ידעתי
עוד מהחברה הקודמת שלי ויקטוריה אחרי שעברנו שלוש דירות במהלך
חמישה חודשים עד שנשארתי לבד, אבל אף פעם זה לא היה בקצב מדהים
שכזה. הבחורה פשוט ניקתה את הדירה בעשר דקות ועל הדברים הכבדים
הדביקה פתקים אדומים, "זה גם שלי יבואו לקחת". עשרה דיסקים,
בגדים וחצי בקבוק ויסקי נכנסו לתיק בינוני ונזרקו לתא המטען של
אוטובוס הלילה לאילת. אחרי כמה שעות של שינה במוטל נקי למחצה
וזול, החלטתי שלפני שאני פוגש את עדי שאמר  שיוכל לסדר לי
עבודה זמנית, אני חייב להמשיך את פאר היצירה האומנותית שלי,
השרוולים. טלפנתי להזמין תור לסטודיו לשעה עשר וחצי וירדתי
לאכול ארוחת בוקר.                                          
       
כל קעקוע שיש לי הוא משבר, בדרך כלל זה בגלל אישה אני אומר
למזוקן השותק שעובד מעליי עם האקדח הרוטט ומעשן ללא הפסקה.
המזוקן מחייך לעברי בחיוך שיניים מוסתר שערות ואומר, אני מקווה
שלא תצטרך להתחיל להשמין עוד כמה שנים כשנצטרך עוד כמה פיסות
עור בשביל אומנות הצער ומנגב לי את הדם הנוזל מהזרועות. כעבור
שעתיים אני מכוסה עד המרפקים, מגהץ והולך לפגוש את עדי על
החוף.
בעשר בערב חזרתי לחדר אחרי אחר הצוהריים ארוך של בירה וזיוני
מוח בשוודית עם מבטא אנגלי על אהבה ושמירתה מצד מארי חברתו של
עדי, אני מוציא את בקבוק הויסקי מהתיק וקופץ למיטה לכוסית
אחרונה. אחרי חצי שעה של שקט מוות שמופרע לפעמים בצרחות
אורגזמה שרק חופש יכול לשחרר הפלאפון מצלצל שירלי על הקו נשמעת
בוכה מבקשת להקריא לי שיר שכתבה עלי. אני אומר לה שתתקשר עוד
חמש דקות וניגש לשירותים להתרענן קצת. עכשיו אתה מוכן לשמוע
אותי, כן אני משיב אבל תדעי לך שבדרך כלל אני לא סובל שירה
ובטח לא מבין אבל אני אהיה סבלני, אני מקווה.
טוב אני אתחיל עכשיו ובסוף השיר אנתק, אבל אני רוצה שתדע לך
שאני מתנצלת וגם עוד אוהבת למרות שמלפני שעה הדירה שלנו ריקה
לחלוטין. מה שבטוח שעוד ניפגש, הלא יש לנו ילד אי שם היא
צוחקת, אני רק שותה קצת מים ומתחילה.
מנסה לשמור על האישה/ שלי, עוד מעט כשאהיה/ נכה היא תבוא,
תקלף/ מעליה מכנס עור סגול צר ואחריו/ תחתון שחור עם סיסמה
מדליקה/ תעלה למיטת המשותק
/ותתיישב קצת לאט./ שוב ארגיש את הורוד החם אלקק,/ אחרוט ואנעץ
בו תותבות היא תכריז / מאה ועשרים ותקום להשתין./ בנוזל חיטוי
תנקה את עצמה / תמזוג כוסית ותבקש את הכסף / מתוך הכסף שבכוס./
מאה ועשרים שקלים אחרונים היא / לוקחת ואפילו הבטיחה שתשלח גם
/ מכתבים. אני מוכן, שותה / מהכוס חושב, מתעלף ונרדם./ סופסוף
קצת שקט, סופסוף מזור.
את יותר מדי תיאטרלית אני צועק לתוך צליל הניתוק ופורץ בבכי של
בזבוז החיים, אני חושב שהבנתי את השיר שירלי. אחרי כשעה של
מחשבות אני מצליח להירדם.
למחרת בעיתון של קפה הבוקר אני נתקע על ידיעה קטנה בשולי טור
מודעות האבל:   "כבוד הדלאי למה, מאסטר טנזין ג'יאצו יבקר
בשבוע הבא בישראל ויחנוך יחד עם נשיא המדינה בית יתומים גדול,
שבמהלכו ייפגש עם התורמים".