והמילים בראש. אך לא על הלשון. האצבעות מקלידות ריק. האמת
מתאדה. ונותרות רק אשליות ומחשבות. היכן שהתקיים הפחד. כעת
נותרת רק פסולת מאוהלו הנטוש של אדון אימה. אשר הותיר הכל
מאחור וברח אל מעבר לשקיעה. שלדים ישנים מתכסים שוב חול. אך
קיומם מובחן כעת מבעד לגרגירים הבוהקים. הגוף קורא בקול שפה
שאיני מבין עוד. הרגשות משתוללים. נלחמים בי. נועצים סכין
בגופם. אך משהו שונה. משהו שוב שם. משהו שנקבר עמוק מתחת לעפר.
שלא בצדק. שלא בכוונת תחילה. כעת חיוך אשר הרוח סילקה. נותר
חרוט על פני הדחליל. מהציפורים מפחד הוא קצת פחות. הוריד בגדים
חשף גופו. קצת גאווה ביש שאין, ויש שיש שלו. ואולי הכל שקרים.
ואולי אין אמת. ורק אמת.