ההחלטה הגיעה ביום רגיל לגמרי - השמש זרחה בחוץ , הים היה כחול
והעננים המשיכו את תנועתם כמו בכל יום רגיל. אבל היום הזה בכל
זאת היה שונה במשהו, אני לא יודע למה זה הוחלט דווקא אז אבל
אני מניח שהייתה סיבה לכך שדווקא באותו יום החלטתי להתאבד.

המחשבה הראשונה שעוברת לאנשים בראש כשהם שומעים על אדם שרוצה
להתאבד היא שבטח נורא רע לו בחיים, שעובר עליו משבר  או כל
מיני בולשיטים של פסיכולוגיה בגרוש כאלה , אבל אצלי זה לא היה
אף אחד מהנ"ל. דווקא הייתי מרוצה מחיי,  אימא שלי הייתה מגיעה
אלי לדירה כל יום שישי עם חמישה סירים לפחות של אוכל ביתי ,
השותפה שלי לדירה הייתה בחורה מתוקה ומרתקת , בעבודה השתלבתי
מצוין - ככה שכסף לא היה חסר, וגם בלימודים הלך לי לא רע.

בכל יום הייתי מתעורר מוקדם בבוקר, עושה הליכה עד לים ובחזרה ,
מכין לי קפה חזק ואוכל איזה משהו בדרך לאוניברסיטה , אח"כ
הייתי מגיע למשמרת שלי בעבודה - עבדתי במכון הימי , עבודה
מרתקת לכל הדעות ,ובערב הייתי שב הביתה אל השותפה החמודה שלי
שתמיד דאגה שיהיה לי מצב רוח גם כשחזרתי הכי סחוט ועייף.

ועדיין , כל פעם שהייתי עובר בבית מרקחת הייתי עובר על האזהרות
שבתרופות ומחפש לראות איזו תרופה הכי מסוכנת במינון גבוה ,
ומאיזו תרופה סביר להניח שלא יוכלו להציל אותי .
רציתי מוות נקי , בלי יותר מדיי דם - שלא יצטרכו לנקות את כל
זה , וגם לא רציתי שיצטרכו להוריד אותי מאיזשהו חבל - בכל זאת,
הסיטואציה הזאת לא נעימה לאף אחד מהצדדים .

באותו יום שקיבלתי את ההחלטה השותפה שלי ביקשה ממני לעבור דרך
בית מרקחת בדרך הביתה ולקנות לה אדקס לכאבי מחזור שלה. עברתי
בין המדפים עמוסי התרופות כמעט חצי שעה עד שמצאתי את האדקס הזה
שלה , כשהגעתי לקופה שאלתי את הרוקח אם יש להם כדורי שינה "את
הכי חזקים " הוספתי. הוא הוציא חפיסה והזהיר אותי שאלו כדורים
חזקים מאוד ואפילו כמות של חצי כדור תרדים אותי לשמונה שעות
מינימום.
מצוין , חשבתי , זה בדיוק מה שרציתי לשמוע. יצאתי מהחנות שש
ושמח עם השקית.

זה היה יום חמישי וחשבתי על זה שבטח ברגעים אלו ממש אימא שלי
עומדת ומבשלת בשבילי את האוכל שאני כ"כ אוהב וחשבתי שגם הסידור
הזה מצוין כי לאנשים יהיה מה לאכול בשבעה שלי , מה יכול להיות
יותר אידיאלי מאשר שאנשים יאכלו בשבעה שלי את האוכל שאני
אוהב.

לא רציתי מוות שטותי עם כל מיני מכתבי התאבדות רגשניים, , רק
לגמור עם זה ודיי , שנייה אחת להיות ואחריה להפסיק להיות - גם
לא רציתי מוות דרמטי , שום רעל עכברים טיפשי או כל רעל אחר ,
נלך על הטכנולוגי - הכי קל והכי פשוט.

לא ידעתי בדיוק מה יקרה לי אחרי שאמות , בדקתי בכל מיני ספרי
פילוסופיה , באחד מהם היה כתוב שהאדם חוזר לאלוהיו, קיוויתי
שזה נכון כי היה לי המון מה להגיד לאלוהים אם אני אפגוש אותו .
בספר אחר היה כתוב משהו על גלגול נשמות ואני קויתי שאם הנשמה
שלי לא תרצה להתגלגל לא יכריחו אותה ושבסך הכול כולם שם למעלה
או למטה ינהגו בה יפה .

בערב חזרתי אל הדירה , נתתי את הכדורים לשותפה שהודתה לי מליון
פעמים ורצה לבלוע איזה שניים. כנראה שיש בכדורים האלה משהו
מרדים כי אחרי חצי שעה מצאתי אותה ישנה על הספה הירוקה שלנו.
כיסיתי אותה בשמיכה דקה והלכתי לחדר.

הוצאתי את החפיסה של הכדורים ולקחתי לי בקבוק מים ליטר וחצי
מהמקרר. התכוננתי להתאבדות- לקחתי כמה כדורים שיכולתי להחזיק
ביד ועמדתי לבלוע אותם- הכנסתי אותם לפה ושנייה לפניי ששתיתי
אותם בדרך למנוחת עולמים הפלאפון צלצל , לא רציתי שהשותפה שלי
תתעורר ומיהרתי לענות ,כמובן שירקתי את כל הכדורים שהיו לי בפה
לאסלה כדי שאני אוכל לדבר . זאת הייתה אימא שלי מהצד השני של
הקו , היא התקשרה לברר אם הכול בסדר איתי ואם השעה שקבענו למחר
היא אותה שעה ועוד כל מיני שטויות של אמהות . אמרתי "כן, כן ,
הכול בסדר וכמו שקבענו " לא רציתי להישמע מוזר או שונה אז
אמרתי "נדבר מחר" וניתקנו.
עצבן אותי שבזבזתי את כל הכדורים הטובים האלה לשווא אבל נשארו
לי כדורים מעל ומעבר למינון הרצוי . שוב מילאתי את היד בכמה
כדורים שיכולתי והתכוננתי לבלוע אותם, כמו שתכננתי. כבר הכנסתי
אותם לפה והרגשתי אותם על הלשון.

אבל אז שמעתי דפיקות מדלת הכניסה ומיהרתי לפתוח-כדי שהשותפה לא
תתעורר , כמובן  שבדרך ירקתי את כל הכדורים שהיו לי בפה
לאסלה.
בדלת עמד דודי , השכן מלמעלה, הוא ביקש סוכר "לא הרבה , חצי
כוס בבקשה " הבאתי לו את הסוכר שהוא רצה , בירכתי אותו בלילה
טוב ושילחתי אותו.

כשחזרתי לחדר גיליתי שנשארו לי בחפיסה שלושה כדורים , מה עוד
שהייתי כבר עייף מכל העסק הזה  של למות וחוצמזה , למות בלי
לאכול את האוכל שאימא שלי בשלה בשבילי למחר נראה לי שטותי , אז
החלטתי לוותר על זה לבנתיים,
לא נורא, ככה לפחות יישאר לי יותר זמן לחשוב על מה להגיד
לאלוהים.