מביטה מהחלון אל האופק.
לובן ההרים ניבט אליי,
וענן שחור יחיד.
וקיץ עכשיו.
האם אי פעם תשוב, אהובי ?
בחוץ זורחת השמש,
על חלוני נוקשות טיפות.
בחצר בועטים ילדי הגן בכדור,
משהו בי בועט.
בחוץ זורחת השמש,
על חלוני עוד נוקשות הטיפות -
מסך דמעותיי.
גשם בפנים.
מביטה מהחלון למרומים.
מבעד למסך דמעותיי דבר כבר לא נראה.
האם אי פעם תשוב משם, אהובי ? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.