אז.. מה הדבר הראשון שיש - אהבה. כמובן.

יש שיגידו שזה מספיק. לא בעניי.
אהבה בעניי זה עניין נרכש, נלמד. כמובן יש גם אהבה ממבט ראשון.
אני כרגע לא מדברת על זה.
אני מדברת על אהבה שחשים לחבר הכי טוב, לחברה הכי טובה, לחבר
לשעבר... למי שאתם רוצים.
אהבה כזו, אגב, אפשר גם לחוש לחבר הצמוד... :-).

בכל אופן. יש הרבה אנשים שאני אוהבת... ומעט מאוד אנשים איתם
אני ממש מסתובבת ומדברת. וזאת למה?
כי איני רואה באהבה את הדבק היחיד במערכות יחסים.
אני חושבת שצריך המון המון אמון, וכנות.
ביטחון.

ועוד כמה וכמה דברים לעוגה הזו.

בזמן האחרון אני שומעת הרבה את המשפט ``אבל אני אוהב/ת אותך -
למה את לא מדברת איתי?``.
אז ככה.
אהבה זה לא הכל.

אוהבת אנוכי הרבה הרבה אנשים כאן.
המון.


מתגעגעת לכולכם.

אבל. בעניי חברות מבוססת על הרבה יותר מאשר אהבה.

בעניי חברות זה לסמוך עלייכם שתהייו שם לידי שאני אצטרך.
בעניי חברות זה להרגיש חופשיה לספר לכם כל שבליבי בלי החשש
שבריב הראשון זה יעוף החוצה.

ועוד הרבה מעבר.

אז אל תחשבו שאני לא אוהבת אותכם. לא מתגעגעת אלייכם.

מתגעגעת מאוד. קשה לעשות מהפך כזה בחיים בלי להרגיש כלום.

בשבוע אחד הסתיימה לי מערכת יחסים (אגב אין לי בעייה להגיד
שאני אוהבת אותו. זה נכון. דבר לא ישנה את זה.) וגיליתי שאלו
שחשבתי לקרובים אליי - פתאום לא ממש.

אז.
אל תבואו ותגידו שאתם אוהבים.
זה לא ממש מעניין אותי.
מצטערת.. אבל זה ככה.

גיליתי שאתם לא יודעים להיות חברים.
גיליתי עוד הרבה דברים אחרים .. ושמות רבים כאן לא הוזכרו. סתם
כי האנשים גרמו לי יותר מידי כעס ועצב בשביל שאני עכשיו אזכיר
אותם.