עמדתי מהופנט והבטתי על המדורה, האש הכתומה -כחולה התנועעה
במשחק עם הרוח והנה אני כבמין משחק אוילי ניסיתי לנחש את
כיוונה- היא נראתה כמנסה לטפס על סולם בלתי נראה ונראה שהיא
כבר לא תגיע לעולם.
כך עמדתי שם. שעות.

כשהשמש החלה לעלות התחלתי לאסוף חול ולכבות את המדורה- הגחלים
הלוחשות כאילו הופתעו מהחול שאיים לחנוק אותן אבל הן לחשו חלש
מדי ולא יכולתי לשמוע צעקתן. אחר כך עבר ילד בן 10 בקירוב ותרם
לסיים את מלאכת הכיבוי על ידי הטלת השתן. אם זה מה שיעשה לו את
היום....שישתין, בחיי שישתין..הרהרתי לעצמי וחייכתי חיוך.

אורי הבטיח לבוא וגם גלעד אבל הם שוב דפקו לי ברז וחגגתי עוד
ל"ג בעומר בגפי. מאז שהתוודיתי על היותי הומוסקסואל  כולם
עזבו. כמעט.. ואני, טוב, זה ממש מעניין לי ת'קוס - שילכו
קיבינימאט.
צעדתי הביתה לאט לאט, נושם את האויר הראשון של הבוקר ומשלב
ידיים מאחורי גבי- בדרך גם בועט באבן או שתיים שנקראו בדרכי על
השביל מתחת לרגליי, עובר על יד השדה הגדול שעכשיו התחילו לבנות
בו וגם ליד ההיפר שפותח עכשיו את שעריו.
עכשיו אני יורד את העמק לכיוון ביתי ובעוד דקות מספר אהיה
בשכונה. הירקן פותח את שערי החנות ואני מביט בתמיהה בשעון '
מה, כבר שש ושלושים בבוקר? '
אני אוסף את העיתון מתיבת הדואר ומתחיל לקרוע את העטיפה- בפנים
אני מגלה הודעה ממערכת העיתון שהמנוי הולך לפוג בקרוב ושאם
אנחנו מעוניינים אז כדאי שנזדרז לחדש- אני זורק את העטיפה אל
פח האשפה ומזמין את המעלית.
"הכל אותו הדבר" אני מדבר אל עצמי בשעה שאני קורא את הכותרות
הראשיות ,זה רצח, זה אנס, זה שדד - קיבינימט כל המדינה הזאת '
אני צועק בדיוק כשהמעלית פותחת את דלתותיה בקומה שבה אני גר.
הכלב שלי שכנראה חש שאני בא, מתחיל להתרוצץ בדירה בתזזתיות-
אני צועד לאט לאט ובשקט מחכה לראות מה הוא יעשה- אני עומד דקה
אולי שתיים מאחוריי הדלת ובנתיים הוא נרגע ואני יכול לשמוע
אותו מתרחק מהדלת ונכנס אל המסדרון- אני מוציא את המפתח מהז'קט
ומכניס אותו לחור המנעול- אני שומע את הכלב מגיע בריצה לכיוון
הדלת ומתחיל לנבוח- עכשיו אני מסובב את המפתח במהירות ופותח את
הדלת "שקט ג'רלד שקט!! אמא ואבא ישנים!! שתוק כבר !! "ג'רלד
נובח ואז לפתע הוא מפסיק, מסובב אלי את הגב ונכנס למסדרון,
הולך למקום שלו? כמו תמיד?
ממש עוף מוזר..
"אתה רעב?" אני שואל את ג'רלד והוא בא אלי ומביט בי מכניס לו
אוכל לצלחת "מה אתה לא עונה לי?" אני שואל והוא שוב מפנה אלי
את הגב והולך משם 'איפה הוא חי? ' אני מוצא את עצמי שואל שוב
בעוד אני צועד לכיוון חדרי- אני פותח בעדינות את הדלת במחשבה
שנעם, אחי הקטן ישן עדיין אבל אז אני נזכר שנעם בטיול בצפון עם
חברים ואת החג הוא יעביר בנוף הפסטורלי של הגליל והגולן.
בחדר יש ריח לא ממש נעים ואני ממהר לפתוח את החלון לגמרי כדי
לתת לקרני השמש ללטף את פניי ואת פני החדר- עכשיו אני ניגש אל
המערכת שמונחת ליד שולחני ומניח על כף הדיסק את הדיסק של הלהקה
האהובה עליי- בעוד הצלילים הראשונים מתנגנים להם ברקע, אני
מתיישב לי על המיטה ואז נשכב על הכרית ומביט על התקרה תוך
זימזום מילות השיר שמתנגן ברקע - I could of done, to stay in
love with you...
וחשבתי על איתן...


איתן היה קרוב לגיל 27 שהכרתי אותו במועדון הגייז ליד הכיכר
שבעיר. אני זוכר את היום הזה כאילו..מה אני אגיד? כאילו זה היה
אתמול. ירד גשם זלעפות בחוץ והיה לי קר- הייתי עם גיל והוא
נעלם לי במועדון עם המעיל שלי והייתי עצבני על כך שהוא השאיר
אותי כמו אידיוט בגפי באמצע המועדון, מוקף באלפי גברים חרמנים
וכאלה שמחפשים אותך ומסתכלים עלייך כזיון ללילה אחד. חיבקתי את
עצמי, שילבתי את ידיי וניסיתי לחמם את עצמי אבל כלום לא ממש
עזר, ואז משום מקום הונח על כתפיי מעיל אדום עם משבצות שחורות
שלא היה מוכר לי קודם לכן וסובבתי מבטי לראות מהיכן זה בא
ומולי, עומד בחור נמוך קומה עם שיער שחור ועיניים שחורות חכמות
"קח, שלא יהיה לך קר" אומר לי אותו בחור ומחייך חיוך שמשאיר
אותי בשתיקתי עד שלא עלה בדעתי להודות לו "אני איתן"הוא אומר
ומושיט לי את ידו ללחיצה ואני לוחץ את ידו הקטנה ופולט "תודה"
קצר וככה אנחנו עומדים לנו בשתיקה ומביטים על הרוקדים ברחבה
"אתה לבד כאן?" הוא שואל לפתע ואני לא ממש עונה וחושב מה עושים
עכשיו "בוא נלך מכאן" אני עונה לו לבסוף ואוחז בידו "משעמם לי
כאן"

אחריי שלושה חודשים עברנו לגור ביחד, המעיל נשאר אצל גיל ולא
ממש יצא לי לראות אותו מאז -רק לשוחח איתו בטלפון פעם או
פעמיים- באמת שלא יותר מזה- כך הזמן עבר חלף, כך נשרפו להם
שנתיים ו...
מה אני בוכה עכשיו על מה שנגמר? במציאות, אני לבד, שוכב לי על
מיטה, מטפל באחי הקטן נעם, שעכשיו בטח עושה חיים בטיול הזה שלו
וחי על חשבון ההורים שלי- אני לבד אבל אני בורח כל הזמן
למחשבות האלה...

השעה קרובה עכשיו ל-9 בבוקר ואני מרים את עצמי מהמיטה ופותח את
המגרה הימנית בשולחן הכתיבה שלי כדי לשלוף משם את סיגריות
הוינסטון שלי. אני  מחפש את האש ולא מוצא אותה, מנסה לחשוב
איפה שמתי אותה ולא ממש..המטבח, המטבח קורא לי ואני הולך לשם
כמעט דורך על ג'רלד ששרוע שם בכניסה ואז אני ניגש אל הכיריים
ומדליק לי את הסיגרייה מהגז. אני עוצם את עיניי, מתיישר ועוצם
את עיניי כאשר אני מוצץ את הסיגרייה לתוך ראותיי- תמונה עולה
לפתע מול עיניי ובה מופיעה אותה להבה כתומה-כחולה כמו האש
מהמדורה של אמש, אני מתהפנט מהמחשבה הזו וכך נשאר זמן
מה...כאשר אני פוקח את עיניי אני מוצא את עצמי ישוב על הכיסא
במטבח..'מה עליי לעשות היום?' זו השאלה הראשונה שאני שואל את
עצמי עכשיו ומיד מחליט שאני אגיע לידי החלטה מיד אחריי הקפה
שאני אכין לעצמי עכשיו- אני מכבה את הסיגרייה וניגש ללחוץ על
הקומקום וכך אני בוהה בו שניות אחדות עד שצצה לה מחשבה חדשה
ואני מכבה אותו מיד ומחליט להכין לעצמי...להכין לעצמי? לא, זאת
לא הגדרה טובה-לנסות להכין לעצמי נשמע הרבה יותר טוב- זהו, אני
אנסה להכין לעצמי קפה אמיתי- קפה כמו שאיתן היה מכין..וכך נאי
ניגש ופותח את הארון, מחפש בעיניי את הפינג'ן הישן שלנו, זה
בלי הידית אבל הוא לא שם. מוזר..דווקא על השיש לא ציפיתי למצוא
אותו..אני נוטל אותו, מכניס לתוכו שתיים שלוש כפיות של קפה
שחור ואז מים קצת מעל המחצית ומדליקים את הגז על אש בינונית
ו..עכשיו מה? סיגרייה..
אני ניגש אל החדר שלי בכדי לקטוף מהקופסא עוד סיגרייה ומבחין
שהפלאפון שלי מהבהב ורוטט- אני מציץ בשעון שלי ושואל את עצמי
'מי זה יכול, מעז להתקשר אלי בשעה כזאת בבוקר?' אני מרים את
הטלפון מהמיטה ומביט על הצג- אורי
"כן?", אני עונה בחוסר סבלנות- מה הוא רוצה עכשיו?
"אה, אני רואה שלא הערתי אותך, יופי"אני שומע אותו אומר לי
בצדו השני של הקו
"ממש יופי" אני עונה לו באירוניה
"מה שלומך אח שלי?"
"אכפת לך בכלל מה שלומי? אכפת לך בכלל אם אני חי או מת? אם אני
ישן או ער? יופי הוא אומר לי"
"מה..מה יש לך תגיד לי?? מה אתה מתנפח?" הוא צועק
"מה יש לי? חתיכת אפס!! איפה היית אתמול?"
"למה שאני אספר לך אחריי כזו מתקפה??"
"אני לא רוצה לשמוע, תודה..ועוד לחשוב שהיו לך תוכניות
אחרות.."
"רגע, אני צריך להודיע לך? ממתי בדיוק?"
"ממתי בדיוק?"
"כן, מי אתה בכלל??"
"אני ארז, אני חבר שלך וקבענו משהו ואתה מבריז לי??"
"קבענו?"
"אה, אז זה כל העניין? יש לך חבר הומו..מז.."
"ארז.."
"רגע, תן לי לסיים..מזדיין בתחת אז אתה."
"ארז..ארז..זה.. זה לא קשור!! מה הקשר?"
"מה הקשר? מה הקשר?"
אני..אני שכחתי"
"אה, שכחת?"
"שכחתי"
"לא, אתה לא שכחת אורי, אתה התעלמת, גלעד התעלם כולם התעלמו..
אני הומו לעזאזל כולם- מה הבעייה שלכם? ככה בראו אותי- אתם לא
הטיפוסים שלי לא בונה עליכם- אני לא אכניס אתכם למיטה, לא יחכה
שתתכופפו במקלחת, לא ינשך אתכם..מה הבעייה?"
אורי נאנח מהקו השני של הקו ואמר"מה אני אגיד לך ארז, אני באמת
מצטער אם קבענו או.."
"שנייה, שנייה אורי- ג'רלד נובח וההורים שלי ישנים- אל תזוז"
זרקתי את הטלפון על המיטה ורצתי לראות מה קרה, ג'רלד עמד מתחת
לכיריים ונבח ונבח ונבח-לי רק נותר לכבות מיד את הגז ולהעביר
סמרטוט על התנור, הרצפה ועל הגז עצמו בכדי לנקות את הקפה שגלש,
בעוד אני נאנח, נטלתי כוס נקייה ובעזרת מגבת הרמתי את הפינג'ן
בכדי למזוג לעצמי ממה שנשאר- הנחתי אותו על השולחן במטבח ורצתי
לחדר לקחת את הפלאפון- אורי כבר לא היה שם ואני חזרתי אל המטבח
והתיישבתי לשתות את הקפה שהמתין לי.
"מה זה הבלאגן הזה?" שמעתי את אבא שלי אומר בקול ישנוני והרמתי
את עיניי לראות אותו עם הפיז'מה המגוחכת שלו ממהר לקחת סמרטוט
"עזוב את זה, אני מיד אנקה את זה- זה קרה הרגע"
"הרגע?"
"הרגע"
"פינג'ן?" הוא הבחין בו
"כן", אמרתי "עשיתי בפינג'ן" על איתן הוא לא יודע ההומופוב
הזה
"מתי חזרת?"
"לא מזמן"
"שובב," הוא אמר וחייך תוך צביטה בלחי
"אבא!" חייכתי במבוכה, הוא עדיין חושב אותי לבנו הקטן "לאן אתה
הולך?"
"להתקלח"
"אז תכתוב לפעמים" אמרתי אבל לא נראה לי שהוא שמע אותי.