את פשוט לא רצית, וטיפחתי לי
תסביכים, עיוותים ותקוות לרוב,
אכזבות, מחשבות, מכאובים לתאוב,
כשסיבה כה פשוטה מרצדת מולי.

את פשוט לא רצית, ואני חוקר,
מנסה להחצין ולהבין את סבלך,
לברר בנבכים עמומים של נפשך,
אך כעת כבר אינני סומא יותר.

לא יכולת להבהיר לי זאת בהתחלה,
ושאלתי, תמהתי, חיפשתי תשובה - -
כי חשבתי: את אהבתך החולה
ארפא ברכות דומיה, דאובה.

ואולי לא ידעת, לא תחמת בליבך
התכונות שדורש "הטיפוס" המעיק,
והגעת עמדי למכשול הסוכך,
שבחרת להפסיק
להדחיק.

ועתה, כשתהיתי אם כבר התגברת,
כשחיפשתי מרגוע על יעף גרזן,
אז היכוני הלהב שלי את שמרת,
כאשר אייבב, מתחנן.

אז אמרת שפשוט לא רצית, זה הכל,
ואינני יכול לשפטך,
כי הצבתי בחוד עוורוני הגדול
התמימות שמקרין מבטך.

את הקשת עמדי מסקנות חדשות
וחיזקת בטחונך ביציבות ארשתך,
ופוגגתי בך תלם עכור חששות
שכלאת בחיקו את ניצוץ נשמתך.

את תוכלי לנצלו ותוכלי לקשרו,
אך זכרי - אהבה מצריכה הוצאות.
תמצאי לך אביר, תישבי בעושרו,
ולבסוף תקבצי נדבות
ברחובות.

כך חסכתי ממי שיבוא אחריי
אלפים של ריבים לעתיד.
ואני רק שואל - -
מה נמצא לפניי?
מסתכל - -
ומשפיל מבטי.