אבא נשבר.
הוא ישב על המדרגות בחוץ, מתייפח. הזיפים שגידל בימים האחרונים
בצירוף שיערו שהלבין בין לילה העניקו לו מראה זקן. עייף.
הדמעות זלגו על לחייו טיפה אחר טיפה, והוא מוחה אותן במרץ.
העולם מתפרק כשאתה רואה את אבא שלך בוכה. בייחוד בגיל שמונה.
אנשים יצאו ונכנסו אל הבית וממנו, ואבא יושב שם מאובן ובוכה.
מדי פעם נשמעה יללה חנוקה, שהסתננה מחזהו בשוגג.
זרועותיו היו שמוטות קדימה, אותן זרועות שבתור ילדה כל כך
אהבתי, מבקשת "אבא תעשה שריר" לראות כהוכחה ניצחת שאבא שלי הכי
חזק בעולם. וכעת, הזרועות שמוטות על ברכיו, ומדי פעם מתרוממות
למחות דמעה טועה.
הוא ישב מכורבל בעצמו, מתעלם מן הסובב, מתעלם ממני, מבקשת מעט
מתשומת לבו.
הבית היה מלא באנשים. אמא טורחת מהמטבח וחזרה, מביאה עוד שתייה
וכיבוד למתפללים, שבעבורם נפתח שולחן ארוך ארוך, שהתחיל במטבח
והסתיים בסלון, מכוסה במפה לבנה ועליה יריעת ניילון, למנוע את
הצורך בהחלפתה, שתחזיק מעמד לכל אורך שבעת הימים.
מהסלון הוצא כל הריהוט והשטיח. הונחו כריות לישיבה, הבית
עירום.
גם אבא נראה עירום שם בחוץ, למרות שהיה לבוש כולו. מבחינתי אבא
היה עירום .
ורק אני ראיתי, וצעקתי חזק חזק בלב: "אבא עירום!! אבא עירום!!"
אבל היתר לא שמו לב, היו עסוקים מדי בעצמם, בו, באמא, וניגשים
היו לזרוק מילות עידוד, נחמה, אבל אבא לא שם לב אליהם.

אבא נשבר.
זו הפעם הראשונה והיחידה בחיי בה ראיתי את אבא בוכה. זה היה
בכי עמום, כל הוויתו בכתה, ביקש להקל כאבו, ולו במעט, ביקש
למצוא נחמה בדמעות.
אמא לא בכתה. אמא הייתה עסוקה בבישולים, בניקיונות, בטיפול
בנו, מתרוצצת בבית כאחוזת אמוק, מנותקת מהעולם סביבה, מנותקת
מאבא.
אני לא יודעת כמה זמן הוא ישב שם, בחוץ על המדרגות, אבל בשבילי
עד היום הוא עדיין יושב שם. אבא עדיין בוכה.
העיניים שקעו לנצח בחוריהן, ומתחתן שקים נפוחים וכהים שעד היום
לא ירדה מהן הנפיחות.
היום הוא כבר לבוש ביום יום, אבל כשיושב הוא במטבח, בפינת
השולחן והקיר, מעשן ושותה קפה בוץ חזק חזק בלי סוכר, לפתע
כאילו מתפשט שוב מולי, הזרועות חוזרות לאותה תנוחה שפופה,
אבלה, כמו אז, בחוץ, על המדרגות.
ועכשיו כך נראה אבא שלי, האבל, העייף; אותו אבא ששורק הכי יפה
בעולם, ויודע לנגן עם שתי כפיות על הירך, כמו הזקן מהריקודי -
עם, האבא היחידי שחותך סלט ירקות קטן קטן ומכניס לשם הכל
לתערובת צבעונית. האבא היחידי ששותה את הקפה שלו בוץ חזק חזק
בלי סוכר, ועדיין אוכל לחם שחור, מערבב אותו עם הגבינה והסלט.
האבא היחידי בעולם, שקיבל התקף לב והיינו צריכות להסתובב בבית
על קצות האצבעות כדי לא להפריע, האבא היחידי שיצא לפנסיה
מוקדמת, ומטפל בגינה בלית ברירה, כדי למלא את הימים.
אותו אבא שבשבילי לנצח יהיה הכי חזק בעולם, מתנשא למטר
ושמונים, שזה הכי גבוה שיש...
יושב שם במטבח, עייף, מהורהר.
זה האבא החדש שלי בארבע עשרה השנים האחרונות.




12/04/02