היא יודעת איך זה שהכל נגמר, היא חוותה סוף על בשרה ודמה,
היא מכירה את ההרגשה ששמחה היא זמן בצורת סרטן.
היא בכתה כשראתה את מקור ההערצה שלה נצבע בצבעים של עצי זית
והיא מכרה את נשמתה בכדי להפסיק לבכות, ועכשיו זה רק עוד יותר
כואב.
מתפתלת מכאב מרוב געגועים ובלילות לפעמים אפילו מכאיבה לדובון
מסכן שיושב לידה.
הסוף עשה לה את המוות,
ובסוף היא אפילו הזילה דמעה
כנראה שאחרי העבר שעבר ועליה עבר אז צריך להוסיף אולי איזה
כליה או כבד כי גם לנשמות יש ערך,
ולא הכל הולך בשוק.

ועכשיו סוף סוף זה נגמר.
היא מחייכת בפעם הראשונה מזה הרבה זמן.
הזמן שלה תמיד יזכיר לה שני חיוכים עם עשן.
והסוף שקיים במיוחד בכרמים עם שמלות לבנות בירח מלא - הוא
האקדח בחגורתה של אותה השנה שאותה פיתחה,
היא כל כך אהבה.
אז עכשיו היא יודעת איך זה שבפעם הראשונה משהו מתחיל.
מתחיל פה סיפור די רע ואכזרי אבל לפחות נגמרה המציאות הספרותית
ושום שיר שפלויד הוורוד שאותה אהב , לא הציל
ולכן זה כאב
והיא סוף סוף התחילה ומתה תודה לאל.
תהני בגיהנום איפה שכלום לא יגמר