העיניים נפערות,מתעייפות מלהביט...
אז שוכחים ,מנסים להדחיק ככל האפשר,
עד קצה היכולת,עד גבול הזכרון
כך שלאנשים אין פנים ואין במגע תחושה...
השפתיים נמתחות,נמרחות,מהחיוך...
אז צוחקים,מנסים לצחוק ככל האפשר
עד קצה היכולת,עד גבול האושר
כך שלדמעות אין טעם,והעצב לא בא במגע... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.