שלוש לפנות בוקר, שינתי נודדת,
התהפכתי עשרות פעמים ומחשבתי טורדת.
עינייך נעוצות בי, ליבי משנה מצב צבירה,
נשימותייך על עורפי קרובות להיות שירה.
שתיים..
שני לבבות, בתוך חלל.
רחב טהור, לא יחולל.
אש סביבם, ניצוצות, עפים מצד לצד,
שני לבבות, הופכים להיות אחד.
אחת.
הזמן עצר, אך לא את,
לשבור אותי רק עם מבט.
רסיסיי נופלים, ישר לתוך ידייך,
ודמעותיי נוגעות בשפתותייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|