מחשבות עגומות במוחי התרוצצו,
הלמות הלב וקצב נשימותיי עלו וגברו.
מכורבלת ישבתי בוהה בעלטה,
מצפה בשקיקה אל היום הבא.

רחש קולות, צעדים הגיעו לאזניי,
מבטי הפנתי נשאתי עיניי.
התרגשות עמוקה אחזה בי -
עצרתי לרגע נשימתי.
ליבי כאילו והחסיר פעימה,
נתלתי בין ייאוש לבין תקווה.


ריקנות ובדידות התפשטה בגופי,
אחזה... לפתה... צבטה בליבי.
תיסכול ועצבות הציפו אותי,
דמעות עלו חשתי מחנק בגרוני.
עייפתי - על הכר ראשי הנחתי,
חשתי כי אפסו תשו כוחותיי.
תהיתי - מה הטעם לחיי...
דמעות זלגו ירדו מעיניי.