חזרתי הביתה בריצה, חזרתי הביתה מהר
לא עייפתי מלרוץ, פחדתי לאחר.
רציתי כבר אותו לראות, רציתי איתו לדבר
ישבתי וחיכיתי לו כנראה שהוא מאחר.
בפעם האחרונה שדיברתי איתו, הוא הבטיח לי שהוא חוזר
אמרתי לו: " נו אתה בא"?
הוא אמר שתוך שבוע ולא יותר.
היום, דיברנו בטלפון וסיפרתי לו חוויות,
והוא אמר לי: "תנצל את כל הזמן הזה להנות"
כשדיברנו, ברקע שמעתי יריות,
לא הספקתי להגיד מילה והוא כבר אמר להתראות.
קוויתי שכשלמחרת מבית הספר אחזור,
אכנס אליו לחדר ואדליק את האור
אראה אותו על המיטה רדום,
ואז אשב לידו ואחכה שיקום.
אך בדיוק כשלחדר אני נכנסתי והדלקתי את האור
פתאום, הכל היה שחור.
ראיתי את אמא יושבת ובוכה, ומיד שאלתי מה קרה.
ראיתי שקשה לה לענות, והיא עדיין לא הפסיקה לבכות.
ואז בסלון היו כמה אנשים, ושלושה מהם היו עם מדים.
לא ידעתי מה הם חיפשו, אבל ראיתי שעם אמא הם דיברו.
פתאום הבנתי שמשהו קרה, אבל עדיין לא ידעתי בדיוק מה.
שאלתי אותה: "מי אלה האנשים שבסלון"?
והם ענו לי שזה בקשר לאלון.
מיד הבנתי שמשהו רע קורה, כי בטלפון אלון לי לא עונה.
שאלתי את אמא אם אלון צריך היום לחזור,
ומיד היא בכתה וקרעה בד שחור.
שאלתי את אמא אם אלון מאחר, והיא אמרה שאלון כבר לא חוזר.
"אבל אמרתי לו שאני רוצה לראות אותו",
והוא הבטיח שהיום הוא יחזור.
אולי מחר תראה אותו, כשהוא ינוח לו בבור.
התחלתי לבכות וביקשתי עם אלון לדבר,
אבל אלה עם המדים אמרו שאלון הלך ויותר הוא לא חוזר.
חזרתי הביתה בריצה, חזרתי הביתה מהר
אבל הפעם אני כבר לא אראה אותו יותר. |