|
להתמסר לו לגמרי ולשכוח מי אני
לתת לו כל מה שיבקש
בלי לרצות לקחת כלום
זה כל כך לא מתאים לי
זה כל כך לא אני
אבל
יש לו כח לקחת ממני הכל
ולהשאיר אותי מחכה
שיקח עוד
והוא נוגע מרחוק
מעיף חצי מבט
ואני שוב מוכנה להתמסר לו לגמרי
להתעלם ממכאובי
וזה כל כך לא מתאים לי
זה כל כך לא אני
אבל
הוא מנצח אותי במשחק
ואני כבר מזמן הרמתי ידים
הוא מרמה
יש לו נטייה לרצות עוד ועוד
עד שבבת אחת נגמר
ופתאום הוא מסתובב ונעלם
ואני
משלימה עם הכל
מרגישה מיותרת
אבל
נשארת למרות שזה כל כך לא מתאים לי
זה כל כך לא אני
ואני אפילו לא מעזה לדמיין
איך יהיה כשהוא ילך
וזה כבר די חריג
אם אני מוכנה להשאר
למרות שלא טוב לי
זה כל כך לא מתאים לי
אבל
יש לו כח לקחת את הכל
ולגרום לי להשאר
עד שיבין את הכאב שלי |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.