|
בשיכרון חושים
הייתי מסתובב בעיר הגלמודה
עפופת ריח שקדיות
צועניות צמוקות היו יוצאות
במחולות הכוכבים
בפני גברים משועממים במגבעות
ואילו אני
היתי מהופנט למראה
האחת שצמותיה השחורות
חדרו
לתוך גופי וסחבוני לספינות טרופות
והעולם זרח כמו קרח באותו
יום חמסין
שהצטמצם לשבועות וחודשים
מבוסס על הספר "מאה שנים של בדידות" מאת ג. גרסיה מארקס. |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.