יושב לבד ומביט בעיניים ,שמצטיירות בדימיוני
נעלמות כאילו לא הופיעו,אך נשארות מקובעות
כחלק שאינו סח וצורב בתודעתי.
כחול,ובהיר עמוק ,וטוב,כתכלת הרקיע!
והן נוצצות בעוצמה ומסנוורות בעוצמתן ויופיין,
אך עדיי לא תגענה,ואני יושב לבד ובעיניים איני מביט
וגם בי לא תבטנה...
רק תכלת הרקיע שאינו נגמר ותחילתו אינו נראה
וסופו מי יידע עד היכן,נשאר,מזכיר לי את שהצטייר
בדימיוני מקודם,ולא אוכל לציירו עוד.
הצבע לא אבד והוא כחול,ובהיר עמוק ,וטוב
אך אינו מושג,אינו נשזר...רחוק הוא ממני...
ואני יושב לבדי ומביט...