החל מהיום בו הכרתי אותך
קו החיים שלי מתקצר מיום ליום.
הפנים מזדקנות ומתקמטות,
הגוף מצטמק ומתבלה,
נשמתי ניתקת ממני
בהסוואה של טבעות עשן
והמחשבות הולכות ונעשות
פאסימיות יותר ומרירות.
אני חיה וגדלה בצילך
כמו פטריה שצומחת בצל העץ.
אתה האויר בריאותיי,
התחושה בידיי ופעימות ליבי
והסדר הראשי בבועת השפיות שלי.
נגמר לי האויר בריאות,
פעימות ליבי פסקו ואין עוד תחושה בידיי,
והסדק רק הולך ומתרחב,
שובר את הבועה לאלפי חתיכות
של אי שפיות זמנית- מתעכבת.