מכל האומנויות המוכרות לנו-תיאטרון, מוזיקה, פרוזה, ציור,
פיסול ועוד, נתפסת השירה כבעייתית ביותר בקרב רוב שוחרי
האומנויות השונות.
אדם שאינו מורגל בשירה אשר יקרא שיר, במקרה הטוב יסיים קריאתו
כאשר על פניו סימן שאלה גדול, מה זה? מה רוצים ממני? במקרה
הפחות טוב יפסיק את הקריאה ויפטיר-איזה שטויות, איזו פלצנות
וכדומה.

כלומר, השירה קשה לקריאה והתחברות על ידי רוב האנשים, וכמשורר
אני מוסיף כי כתיבתה קשה עוד יותר. תהליך כתיבת השיר נמשך בין
שתיים לעשר דקות ברוב המקרים, אך הקושי האמיתי נעוץ בעריכת
חומר הגלם שנכתב. עד לקבלת מוצר מוגמר, לטעמו של המשורר, עובר
זמן רב ולעתים השיר
ינוח במגירה שנים עד אשר ייגש המשורר להשלמתו! עלינו להשמיט
משפטים, לשנותם, להשמיט מילים ואף אותיות בודדות מאחר והשיר
אינו סיפור קצר ולכל מילה משקל משלה, וכל שורה חייבת להיות
מאוזנת היטב. ואפילו אז, בגמר תהליך העריכה אין המשורר בטוח כי
השיר יחשב טוב בעיני קהל קוראיו.

למרות זאת, נחשבת השירה כעומדת בראש פירמידת האומנויות,
כאומנות הנעלה מכולן. חוקרי פרוזה גילו כי סופרים ידועים הנם
גם משוררים למעשה, אפילו אם לא פרסמו זאת. סופרים רבים מדווחים
כי אהובה עליהם מאד קריאת שירה. אם נבדוק מאורעות מרכזיים
וחשובים בהסטוריה, נמצא כי במקרים רבים, בסיום האירוע
מופיעה-צצה לה השירה. למשל לאחר יציאת מצרים שירת הים של מרים,
המרסייז לאחר תום המהפכה הצרפתית ועוד. הסופר הידוע עמוס עוז
כותב שנים רבות שירים למגירה.
לדעתי הסיבה העיקרית היא כלכלית: ממכירת פרוזה ניתן להתפרנס.
ממכירת ספרי שירה לא! בכל אופן לא בישראל. רק לאחרונה הוא החל
מתמקד יותר בשירה וספרו "אותו הים" בנוי כסיפור לירי, לעתים עם
חרוזים. אישית לא נהניתי מקריאתו מאחר ובעיני זו חצי שירה וחצי
פרוזה. אני אוהב לקרוא את השלם, או שירה או פרוזה.

מאחר והשירה אינה ניתנת להסבר רציונאלי, הרי כל מדע הפוגש בה,
כמו פסיכולוגיה, מתמטיקה, מבטל אותה עקב הבעייתיות להכניסה
למסגרת הגיונית. המדעים מחפשים עובדות להיאחז בהן וכאשר אינם
מוצאים, מבחינתם זה אינו רלוונטי. הנטייה היא להתייחס למשורר
כאל "חולם" או "בעל השיגעון",
לא משוגע קליני אלא אחד השובר את הקונבנציות ואת ההגיון והסדר,
הכל כך חשובים לנו בחיי היום יום.

אריסטו טען כי מה שאיננו רואים בעין לא קיים, ולכן השירה אינה
רלוונטית בחיי היום יום. אפלטון לעומתו טען כי החשוב הוא
הדמיון, המנוע של השירה. המעניין הוא כי אריסטו, שאינו מוצא
רלוונטיות בשירה, אומר כי המשורר, בזה שאינו מתעסק בעובדות
יבשות אלא בונה שיריו על ידי הדמיון האין סופי, דווקא לו יש את
נקודות ההשקפה והראות הגבוהות ביותר על המציאות, לעומת המדענים
המצויים על הקרקע. ודווקא אפלטון, המכיר בחשיבות הדמיון, מוסיף
כי מאחר ובשירה ולמשוררים אין כל סדר וחוק, יש "לגרשם מהעיר".
כלומר - הוא מבין היטב מהיכן באה השירה אך מוכן לוותר עליה ועל
"החולמים".

שוב ושוב עולה השאלה - איזה מידע מספקת לנו השירה בכך שאינה
נשענת על עובדות? סטנדפורד בספרו "חופש השירה" אומר כי המשורר
אינו חייב להיות קשור לעובדות מאחר והדמיון אינו קשור בעובדות.
טעות! סטנדפורד כתב אומנם ספר חשוב זה אך מאחר ולא היה משורר,
לא הבין את תהליך כתיבת השיר. אלברט איינשטיין, מגדולי המדענים
אי פעם, הבין את חשיבותו הרבה של הדמיון וקבע כי הוא חשוב מן
המידע והידע מאחר ויכול לקרב אותנו, המדענים, לפתרון סוגיות
רבות, שהידע
שבידינו אינו מספק להן תשובות!

האמת היא כי השירה משתמשת באותן עובדות בהן משתמשים המדעים
האחרים, אך השימוש נעשה באופן שונה, ע"י הדמיון. בספרו על
השירה ומרכזיותה, מקדים אריסטו במאות שנים את כל הפסיכולוגים
והאומנים המודרניים! הוא השכיל להבין כי כאשר אנו מעלים משהו
לדמיוננו, אנו יכולים לעשות בו שימושים רבים בכיוונים שונים.
זו למעשה אותה נקודה שהעלה איינשטיין כפי שהוסבר.

המשורר אינו משתמש בעובדה בכדי לשפר את הבנת הקורא. עובדות,
כפי שמוצגות בידי המשורר, משמשות עוגן לשיר ומגבירות את אמינות
הטקסט הכתוב. שייקספיר ב"רומיאו ויוליה" מתאר בפירוט רב את
מוצאם של גיבוריו, הרקע המשפחתי שלהם, מקום התרחשות העלילה,
עובדות אמיתיות אשר מכינות עבורנו רקע אקטואלי ליצירה. היפה
והמעניין הוא כי אין דמיון ללא עובדות! המשורר משתמש
בדמיון כדי לתאר עובדות שהיו וכותב סביבן. דוגמא:
עובדה: "בסין נפטר אדם קשיש בגיל מאה ארבעים".
דמיון המשורר משנה זאת ל: "איש עתיק היה במחוז המרוחק, איש החי
עמנו עד היום, מנסה לשווא למות". המשוררת לאה איילון כותבת על
עובדות ידועות כמנשה קדישמן, או מכונית הסטודיבייקר הזכורה
לטוב כך:
"דהרנו עם הסטודיבייקר הירוקה על חולות הים" או:
"עוד לפני שהיה קיים, רציתי ללדת ילדים למנשה".

ומאחר והדמיון חייב כאמור להישען על עובדות, הרי שהנכס החשוב
ביותר שיש למשורר הוא הזיכרון, המלא בעובדות עליהן הוא כותב!
יש לתת את הדעת כי כאשר אנו אומרים "עובדות", הכוונה לא בהכרח
לעובדות אוניברסליות אלא במקרים רבים לעובדות אישיות המוכרות
אך ורק למשורר.למשל זיכרונות ילדותו, אהבתו הראשונה, מחלת אמו
ומותה וכל דבר שאירע לו. ומאחר ורוב בני האדם דומים ועוברים
בחייהם מאורעות דומים כפי שהוזכרו, הרי גם הדברים הכי אישיים
של המשורר ידברו אל הקורא, יפרטו על נימי נפשו ויפעילו את
דמיונו, ובזה בא על שכרו המשורר!