כבר כתבו על אהבה, כתבו המון על אהבה.
גדולים ורבים ודגולים ממני כתבו על אהבה.
אני לא רוצה שזה יהיה עוד מונולוג על אהבה, אני רוצה מקוריות.
כמו כל אחד.
אנשים מגדירים אהבה, את המושג.
אבל את הרגש,את ההרגשה שאין ואת השמחה והאושר שיש לא ניתן
להגדיר. זו פשוט החידה הכי גדולה של הנפש האנושית.
לי אין אהבה, אף פעם לא הייתה לי.
היו בנות שאהבתי, שהערצתי, שנתתי להם הכל, אבל כל פעם זה היה
חד-צדדי!
ההורים והחברים, הם לא אוהבים אותי. אני רק יקר להם,כמו שהם
יקרים לי, אבל אני לא אוהב אותם.
אני אעשה הכל בשבילם, אקפוץ מול אקדח, וגם הם בשבילי.
אבל אני לא אוהב אותם, הם רק יקרים לי.
אני בנסיעה. %90 מהחיים שלי אני מבלה בתחבורה ציבורית או
בטרמפים, בעיקר בשעות החשכה, יוצא וחוזר בחושך שלפני ואחרי
היום ומחר. בין לבין אני נפגש עם מקומות ומגיע לאנשים.
אני מסתכל על החושך. על המוחשות של הכאוס שהוא לב ליבו של
היקום וחושב were the fuck אני משתלב בפסיפס הזה?
כמו שאומר סטיבן טיילר (אירוסמית') בשיר Life's a jurney, not
a destination..." "Amazing"
שרשרת של רגע ועוד רגע ועוד רגע שבו אתה נפגש עם משהו, עושה
מישהו , מגיב או גורם לתגובה שגורמת לתגובה אחרת במקום אחר,
בזמן אחר, וכן הלאה וכן הלאה. cause&effect.
אומרים תמיד ש"אהבה זה כמו..." ו"אהבה זה ש..."
אבל אי אפשר להצביע ולהגיד: "זאת אהבה"
כמו שאומרים "זה מלפפון".
כשאתה כועס-אתה צועק, כשאתה עצוב-אתה בוכה,
כשאתה שמח-אתה מחייך. וכשאתה אוהב...
כשאתה אוהב-זה כואב!
(השראה לאלף מילים: http://stage.co.il/Stories/235299) |
