בימים קדומים מאוד, כה קדומים עד כי אפילו האלים אינם זוכרים
אותם היה עולמנו עולם מלא קוסמים וקסמים מופלאים. עולם בו חיו
להם בני האדם בינות ליצורים מופלאים. יצורים כמו פיות,
דרקונים, שדונים ואף חדי קרן. באותם ימים היו בני האדם מאמינים
בקסם ומנסים ללמוד את דרכיו, ואלו שהצליחו, הצטרפו לעילית
שבאבולוצית האדם... הקוסמים.
הקוסמים היו שולטים ביד רמה על אותם בני אדם שלא צלחה בידם
מלאכת הקסם. ובני האדם הפשוטים נטרו טינה בליבם לאותם הקוסמים,
בשר מבשרם, אשר עליונים היו כי שלטו במלאכת המחשבת של שינוי
המציאות. אך אפילו אותם קוסמים לא הצליחו למצוא נוסחה לחיי נצח
ועל כן נאלצו לקחת לעצמם שוליות אשר ישרתו אותם וילמדו את
דרכיהם ובבוא היום אף ירשו אותם ואת כוחם.
טורין היה בן 12 בלבד כאשר גמר אומר בליבו ללכת להיות שוליתו
של קוסם היער הבא בימים. קוסם היער היה זקן חביב, אחד הקוסמים
היחידים אשר לא התעמר בבני האדם הנחותים ממנו. מאחר ולא הרבה
להופיע בפני בני האדם ולהתפאר בגדולתו כשאר הקוסמים, נפוצו
עליו אגדות רבות. נאמר עליו כי הוא הקוסם החזק ביותר מבין כל
הקוסמים הקיימים עלי אדמות כיום. עוד סופר עליו כי את כל זמנו
הוא מבלה בנסיון ליצור קסמים יותר ויותר חזקים ועל כן אין הוא
מרבה להופיע.
לפני כחמש שנים הוא הופיע ליום אחד ולקח לעצמו שוליה, אך אותו
שוליה צעיר לא האריך ימים. ארבע שנים לאחר מכן בעת שהבריש את
סוסו השחור של הקוסם, בעט בו זה בראשו ורוצץ את גולגלתו. קוסם
היער לא ידע את נפשו מרוב צער ומספרים כי מאותו יום לא רכב על
סוסו אפילו פעם אחת.
טורין היה בדרכו אל היער לאחר שנפרד ממשפחתו וחבריו כאשר הבחין
בתנועה בינות לעצים. הוא הביט לאותו כיוון במהירות וראה חד קרן
עומד ומביט בו. טורין חש התרגשות מרובה והחל להתקרב אליו, אך
חד הקרן ברח במהירות.
יש להבין את התפעמותו של טורין שכן חדי הקרן לא נהגו להתגלות
לעיני בני האדם שלא ידעו את מלאכתו של הקסם. האמונה טענה שחדי
קרן יתגלו בפני אדם פשוט אך ורק כדי להזהיר מפני סכנה. אך
טורין האמין כי חד קרן זה בא לבשר לו שאכן הולך הוא להיות קוסם
ועל כן לא שעה לאזהרה. במרץ מחודש צעד טורין אל פנים היער
בחיפוש אחר בית הקוסם.
בתום מסעו ביער הגיע טורין אל ביתו של הקוסם. הבית לא דמה כלל
לטירות הגדולות בהם גרו אחיו למקצוע של קוסם היער, אף המילה
בית מתארת את המקום בפאר גדול מזה שהיה בו. זו היתה ביקתה
עלובה ודלה למראה. חורים עיטרו את הקירות, עדות להתפרצות של
כוחות שהביקתה הקטנה לא יכלה לעמוד בהם. ענפים מעצי היער נכנסו
דרך החורים והחלונות ללא הפרעה והדלת היתה רעועה ביותר. טורין
הקיש על הדלת קלות, כדי שלא תישבר, ועמד מחכה בהכנעה.
הדלת נפתחה ומאחוריה עמד אדם זקן שנראה כי אך בקושי עומד הוא
על רגליו, אך בצורה שאינה ניתנת להסבר קרן הוא בנוכחות גדולה
משל כל אדם אחר שפגש טורין מימיו.
טורין כרע על ברכו בכניעה ושטח את בקשתו בפני הקוסם - להיות
שולייתו ולשרתו. אך קוסם היער סירב ועל פניו נראה עצב גדול
כשנזכר בשוליתו. טורין קיבל זאת בשתיקה אך בליבו נגמלה החלטה.
למרות שלא הוכר רשמית כשולייתו של קוסם היער הוא צפה בו בכל
אשר עשה ועזר לו ככל אשר יכול היה. לבסוף גם קוסם היער ויתר
והחל לשלוח את טורין בתור שליחו ושולייתו למשימות ממשימות
שונות. טורין למד ואף היה תלמיד טוב מן השולייה הקודם.
עד כדי כך טוב היה במלאכת הקסם שהספיק ללמוד את מה שלמד קודמו
בארבע שנים תוך שנה בלבד.
הוא למד שישנם שני סוגי קסם, הקסם הלבן שנעשה לשם התפתחות
והפגנת העצמאות של בני האדם.
לעומתו היה הקסם השחור שנעשה לשם הפגנת השלטון והטירנות והיותו
של האחד תמיד עליון מעל האחר.
במשך הזמן ראה טורין את קוסם היער מסתגר לעיתים קרובות יותר
ולזמנים ממושכים יותר בביתו. כאשר שאל אותו על כך הסביר לו
הקוסם שקרב הזמן ובו תהיה מלחמה כוללת בין הקסם השחור ללבן, אך
בשל התגברות הגאווה ותחושת העליונות של האדם על הטבע כמו גם
הרצון לשלטון בקרב בני האדם, בעיקר שלטונו של אדם אחד על רעהו,
גדל כוחו של הקסם השחור לאין שיעור.
על כן ניסה הקוסם כל אותם ימים למצוא קסם שיכלא את כל הקסם
השחור או לפחות את רובו עד שיתחזק הלבן במידה מספקת. כמו כן
גילה הקוסם לטורין שמאמציו נשאו פרי. הוא הכניס את טורין לביתו
והראה לו אבן. אך לא היתה זו סתם אבן כפי שנראתה ממבט ראשון.
האבן היתה עשויה מחומר שלא היה מוכר לטורין והיתה עגולה וחלקה
למשעי. הקוסם המשיך והסביר לטורין שברגע שיחל הקרב בין הקסמים
יקח הקוסם את האבן יחזיק אותה אל מול הקרב ויאמר את מילות הקסם
הכתובות במגילת קלף שנשא תמיד בכיס שבגלימתו. באותו הלילה נפח
הקוסם את נשמתו.
עברה שנה וטורין כבר קרא את כל ספרי הקסמים שהיו בספריית הקוסם
ולמד את כל אשר יכל ללמוד בעזרת החומר שהיה ברשותו. הוא יצא אל
מחוץ לבקתה לשאוף מעט אוויר כאשר ראה בשמים דרקון שחור. הוא
ידע שהקרב עומד להתחיל. הוא חזר אל הבית ולקח עימו את האבן
ומגילת הקלף. כאשר יצא שוב החוצה ראה מולו חד קרן מניד בראשו.
הקרב החל וטורין, כמו כל שאר הקוסמים ובני האדם, צפה בו ממרחק.
ניתן היה לראות דרקונים לבנים יורקים אש חמה ושורפת ומולם
דרקונים שחורים יורקים אש קרה ומקפיאת עצמות. חדי קרן שחורים
ולבנים שקרניהם בוהקות בעוצמה. בין הפיות לא יכול היה טורין
להבדיל אך הן ידעו להבדיל בינן לבין עצמן ונלחמו אחת בשניה
בעוז.
טורין הביט בקרב וידע שהוא צופה בקרב אבוד מראש שכן מספרם של
יצורי הקסם השחור עלה בהרבה על אלו של הקסם הלבן. הוא הרים את
האבן והחל לקרוא מן המגילה.
באחת חדל הקרב וכל יצורי הקסם, שחורים ולבנים כאחד, פנו
לכיוונו. טורין לא ראה זאת, הוא המשיך לקרוא מן המגילה. יצורי
הקסם החלו לתקוף לכיוונו אך נראה כי תזוזתם קשתה עליהם והם לא
הגיעו אליו בזמן.
מן האבן פרצה סערה שאפפה את כל המקום אך לא העיפה דבר, היא
היתה מורכבת מכל הצבעים האפשריים יחדיו מעורבבים כך שאי אפשר
היה להבדיל בין השחור ללבן. טורין ניסה לראות מבעד לסערה אך לא
הצליח להבחין בדבר. הסערה הלכה וגדלה עד שהקיפה את העולם כולו
ורק אז החלה לקטון שוב, עד שנכנסה בחזרה אל האבן.
טורין הרגיש מרוקן במידת מה, כך נראו גם כל שאר הקוסמים. בני
האדם הפשוטים לעומת זאת לא חשו בדבר. ועוד משהו היה חסר, יצורי
הקסם כולם נעלמו.
עד היום אין יודעים אם קוסם היער עשה את הטעות או שמא טורין לא
קרא נכון מן המגילה, אך במקום לשאוב את הקסם השחור בלבד שאבה
האבן את כל הקסם מכל העולם ומן הקוסמים גם כן, הם חזרו להיות
בני אדם פשוטים כמו שהיו לפני כן. ויצורי הקסם, הם לא יכלו
לחיות בעולם משולל קסם לחלוטין ועל כן הם נעלמו ואיש אינו יודע
אם יחזרו אי פעם.
טורין עמד מוכה הלם, מביט באבן שבידו. האבן רעדה בידו ומדי פעם
התנפץ בצידה בוהק שחור או לבן. האבן המשיכה לרעוד בכוח הולך
וגובר עד שהתרחש פיצוץ חזק ומסנוור. כאשר פקח טורין את עיניו,
מצא בתוך ידיו המדממות שתי אבנים זהות וקטנות יותר מן האבן
המקורית. כל אחת מן האבנים היתה חלקה וכדורית לחלוטין ולא
נמצאה שום דרך להבדיל ביניהם.
אפילו בתוך האבן לא יכלו שני הקצוות המנוגדים של הקסם להיות
יחד ולכן כיום יש שני אבנים הנושאות בקירבן, האחת, את כל הקסם
הלבן, והשניה, את כל הקסם השחור. לא ניתן להבדיל ביניהן וגם אם
כן איש אינו יודע כיצד לשחרר את הקסמים כעת שהקסם עצמו אינו
יכול לעזור. |
