ביום ההוא, כן אני זוכר
מצאתי שרשרת עם לב בסופה.
מאוד קטנה, מאוד עדינה,
חשבתי לתת אותה לאהבתי הראשונה.

הלב בצבע כסף, וגם השרשרת עצמה
מצאתי אותה בקרקעית הבריכה.
תמיד חשבתי מה אגיד: שקניתי אותה בשבילך במיוחד
ומנגד - מה באמת ארגיש באותו מצב.

כה קטנה, שברירית, עדינה
ממש כמוך, אהבה ראשונה.

עבר לו זמן,
הנה את כאן,
בתוך חדרי הקט, שמש בוהקת מבעד לחלון
מעין סינוור בתוך האישון.
מסתכל עלייך, האם כדאי?

כה קטנה, שברירית, עדינה
ממש כמוך, אהבה ראשונה.

נפרדנו, הלכת, התרחקת מאיתי.
השרשרת עודנה בוהקת באור.
אך מבט אחד, מבט אמיתי,
מגלה כי הלב הפך לשחור.
וכך האהבה ממני התרחקה
כה קטנה, שברירית, עדינה,
ממש כמוך אהבה רחוקה.