אתה יודע,
לפעמים אני פשוט רוצה שתמות.
וכמה שזה יהיה נורא עצוב וטרגי, ואולי אימא שלך תבכה,
אני רוצה שתמות.
אני רוצה שתמות. על זה שחשבת שתבוא עם מה שאתה, ותיכנס לי
לחיים ותעשה בהם מה שאתה רוצה.
זה לא נראה לי. אתה לא יכול לבוא ולשנות לי את השגרה שניסיתי
לפתח, אתה לא יכול לבוא ולסובב אותי מסביב לאצבע הקטנה שלך,
אתה לא יכול לגרום לי להתאהב בך. תפסיק לגרום לי לקנאות לך,
תפסיק לספר לי על הבחורות שלך, תפסיק לספר לי על הידידות שלך.
פשוט תפסיק. ואתה יכול להכחיש כמה שאתה רוצה,
את זה שאני אוהבת אותך, ולהגיד שזאת לא אהבה, וככה לא אוהבים,

ואתה יכול להגיד לי שאני משוגעת, ולהציג אותי כמטורפת,
ולשקר לי-ולהגיד שזה לא מה שאתה חושב, ואז לבקש סליחה,
ואז לשכוח, ושוב לבקש סליחה ואז שוב לשכוח.
אבל לפחות אני לעצמי כבר לא משקרת,
וזה מעצבן שבן אדם כמוני מצליח להיות מושפע ממך.
ולעזאזל אני אוהבת אותך, אוהבת אותך!

כבר אמרתי שאני רוצה שתמות?