היא ישבה על אדן החלון, מבחוץ הבניין היה אפור והטיח התחיל
להתקלף, מבחוץ הבניין נראה ישן למרות שמבפנים הוא היה בסגנון
שאנטי, כך היא אהבה אותו, והוא החזיר לה חום.
הטלפון צלצל והיא נאלצה לקום מהמקום הנוח שלה וללכת לענות, זה
היה אהובה שעכשיו היה בחו"ל, הוא אמר לה שהוא אוהב ומתגעגע
ושהוא מת כבר לחזור הביתה, היא חייכה והדליקה סיגריה ושאפה את
העשן עמוק לתוכה, כפי שרצתה שהוא יהיה עכשיו עמוק בתוכה, והוא
אמר לה שלא תדאג שעוד מעט הוא חוזר וסגר את השיחה ב"אני
מתגעגע". היא חזרה לשבת על החלון מאפרת לתוך אדנית שהייתה שם
ממזמן, היא ניסתה לגדל שם פעם את צמח התאווה, אבל כמו כל דבר
אחר הוא מת לה, אז המשיכה לקנות באותו מקום מנסה לקבל עוד
טיפים בקשר לגידול הדבר היחיד ששמר עליה שפויה.
השמש התחילה לשקוע והיא קמה והלכה להתקלח נותנת למים לשטוף כל
חלק בגופה, היא סגרה את המים ועטפה מגבת מסביבה וחזרה לסלון
יושבת מול מפזר החום שלה והדליקה את הטלוויזיה, לא היה שום דבר
לראות והיא פתחה את קופסת הסיגריות והציתה לעצמה ירושלמית
אחת.
היא לא אהבה לעשן לבד אבל כולם נטשו אותה כולל אהובה שנמצא
עכשיו איפושהו בחרמון - חו"ל בשביל שניהם. כשסיימה לעשן קמה
מהפוף לבשה שמלה ואז ירדה עם הכלבה שלה, ורק אז הפארנויות
התחילו להשתלט עליה