אריק ופואד- חלק ב'/ איתמר רייצס
(התשובה המודרנית ל"מקס ומוריץ", כאמור)
האדון מחמוד דראטה
גר במחנה בלטה,
עם משפחתו ועם הוריו
(ועם חומר נפץ רב).
אדון מחמוד הוא בכיר חמאס,
שעדיין לא נתפס,
אמנם כולם דולקים אחריו,
אך בטחונו עצום ורב:
"שום יחידת חיל- ים או חי"ר
את רוחי לא תעכיר,
אני זריז וערמומי
ויש לי ביטחון עצמי".
שני הידידים השמנמנים ,
לא אוהבים כלל שחצנים.
אז פואד סח לידידו,
אשר אכל צ'יפס לצידו:
"רב סרן ש' ממודיעין
סיפק אתמול מידע אמין,
אשר עלינו די יקל
את מר דראטה לחסל:
אדון דראטה, שים נא לב,
הוא גם חוקר צמחים חובב,
מרבה לבוא עם בני ביתו
אל השדה שמול ביתו,
פרחים בשקט מלקט
ובזהירות כלל לא נוקט."
יום שמש חם ואביבי
על השדות המצהיבים,
יש למחמוד קצת זמן פנוי
(אין פיגועים, לשם שינוי).
יצא לשדה החרציות
עם שני בניו הקרציות.
מסביר מחמוד לבניו,
ופתאום קולטות אוזניו:
רעשים, קולות מדחף,
מה זה שמה מרחף?
אדון דראטה קצת בשוק-
מעל ראשו שם טס מסוק.
ומי שם במסוק החג?
אריק נווט, פואד נהג.
אריק לידידו לוחש:
"מוכן, פואד? קדימה! אש!"
פתאום נשמע הקול: בום- טראח!
הטיל למטרה נשלח,
והחמאסניק הבכיר
קיבל אותו בול בנחיר.
רה"מ ושר הביטחון
שרים שם שיר של ניצחון:
"מעתה מחמוד דראטה
יריח פרחים רק מלמטה!"
רעיו של מחמוד, משכם ומעזה,
יצאו לרחובות וקראו באקסטזה:
"לזכר רענו מחמוד שנפל
ננקום ביאהודים היכן שנוכל."
וצמד העגלגלים
מצחוק שניהם מתגלגלים.
תם ונשלם פרק ב'
אך פרק שלישי כבר קרוב בהחלט. |