ארץ אחת לשני עמים,
ושניהם בשם האלוהים,
האחד הורג את השני,
השני הורג את האחד,
אנחנו בירי, הם בנשק חד,
הם עושים פיגוע,
אנחנו מלחמה,
כולם רוצים את ירושלים,
שתהיה עיר בירה,
בת"א מפחדים,
בחיפה גם מתים,
ובדימונה מוכנים.
בכל מקום הרחוב הוא מסוכן,
כי הם מתפוצצים משנאה,
ואנחנו בצו שמונה,
מחזירים מלחמה,
ואני תמיד רציתי למות,
אבל זאת לא סיבה טובה,
לא בשביל הנקמה,
זה לא אומר לי דבר,
ואם רוצים הרג, למה לעצור שם?
מה זה פיגוע, מה זה פצצה?
וטנק? ובקבוק תבערה?
אני אומר נלך על כל הקופה,
נמחוק הכל ונתחיל מחדש,
נתאחד כולנו תחת פטריה אחת,
נחסל אותם ואותנו גם,
ויהיה פה שקט סוף-סוף,
תינוקות יפסיקו למות,
משפחות לא יקרעו,
אנשים לא יהיו נכים לכל החיים,
לא נצטרך לפחד מערבים,
הם לא יהיו שהידים,
ואנחנו לא נהיה כובשים,
נשכב כולנו יחד בקבר אחים,
לא יצליחו אפילו להבדיל בינינו,
לא עוד יהודים וערבים,
יהיו רק גופות המתים.
אז אריק, יאסר, ג'ורג' או מי שיהיה לעזאזל,
הבינו שאין גזר ואין מקל,
תראו, זה פשוט לא עובד.
התשובה היא אחת,
במקום אחד,
דימונה.