שוכב על הרצפה, כואב ומדמם
רוצה לקום, אבל לא יכול להתרומם
מביט למעלה, והשמיים קודרים
העצב והסבל לעצמותי חודרים
תוהה: איזה סבל עוד יכול לקרות?
ואני לא מסוגל לשמוע, לא מסוגל לראות

אני שוכב על הרצפה, דומם
קר לי, ואיני יכול להתחמם
מה אני רוצה? מה אני עושה?
האם אני יודע את הדרך? האם למפה שבידי יש עדיין ערך?

כל צמח מסביבי כבר מזמן הצהיב
גם השקט החל להיות מכאיב
לפתע החדר מסתחרר, אני כולי מתעוור
אני מרגיש שנעלמו כולם
ומוכה בתדהמה - אני לבד, נגד כל העולם

אז העיניים נפתחות
ואני בקושי קם על רגלי, ומביט לדרך הארוכה שלפני
סלעים והרים
ברקים ורעמים
לא יודע מה לילות, לא יודע מה ימים

רק שתי קרני אור מאירות לי את השביל
ואני צועד בו
ותוהה: להיכן הוא מוביל?
אבל נותן לאור להוביל את דרכי
עד שהאושר יגיע לחיקי