יד רכה שולחת אצבע ארוכה,
פוררת אדמה טובה,
נוטעת שתילוני תקווה ואגו,
באדמה הרעבה.
ואני כולי מוכן,
בכיסיי זרעים של יום הולדת,
לעטוף בה את חושיי,
להיקבר בחיבוקה המנחם.
יד רכה אל תנוך של אוזן,
צדעיים מייחלים למגעה,
יד פחוסה נשלחת הרף,
לאחוז לפני חולשה.
ואני כולי היכון,
ושתילי כבר בדרכם,
להצטנף בין ברכותיה,
ולשתות את זוג ורודיה.
ניקבה לחה, פותחת ירך,
מכניסתני אל קירבה,
ואני כולי גאון,
רק לשהות שם בתוכה.
ומשפך שולח שם,
מספר זרעים של יום הולדת,
אל אותה ניקבה נשית,
אל תוך אדמה טובה.
יד רכה ממשיכה לזרוע,
החובקת גם ירך,
ועוד ממשיכים לגוע,
כשראשי עוד על ביטנך.