"תער על ראשך, ילדה"
אמרה לי אמא והניפה
חוד גלב אל מול פדחת עטורת שיער.
"תער על ראשך, ביתי"
כאילו איבחתה תקהה בי
תערה של התשוקה.
היתה בה בתנופת סכין זאת,
מעשה זיכוך ותוער,
כאילו מנסה כך- אמא,
לצרוב בי ניסיון וטוהר,
באותה איבחת חרבה.
ונשאר בי אז הבוהק,
מחליף את מחלפות ראשי,
כאות לקלון זוהר הוא,
ומוכיח את יושרי.
אחר כך עודי זוכרת,
שכובה על גב ושסועה,
טוהר חמקמק הכמיהני
, אל קור סכינה של אמא,
שנבלע בחום ידה.
והיכן הוא אותו טוהר,
והיכן חוד הפיגיון,
כשפיגיון אחר פלש בי,
והחזיר בי קול קלון.
תער על ראשי, הו אמא
סוכי בו את צווארי,
כי אבדה חמלה וטוהר,
רק צרבי בי את יושרי.