|
בתא הנידונים למוות
החיים נחווים יותר מהר
וגם אל הנידונים לחיים
יגיע המוות יום אחד
אך עד אז הם יפקחו את עיניהם
ובמבט סומא יבקשו את האור
ובינתיים יפלטו את ימי חייהם
כפסולת זיעה ודמעות.
אין מי שילמדנו לעוף
ולמקרה אין צלילים.
בתא הנידונים למוות
האור מגיע כהבזק חשמלי מהיר
ואל הנידונים לחיים
הוא מגיע בהבזקי מצלמה בחושך
ושומר את התמונות
הרגעיות-
החיים קצרים בהרבה ממה שנראה. |
|
|
יום אחד כל
הלחצנים של
הטלפון עשו
מסיבה.
פתאום סולמית
שומעת צלצול
בדלת, פותחת
אותה ורואה
נקודה קטנה.
"הלו סולמית",
אומרת הנקודה,
"את לא מזהה
אותי? זאת אני,
כוכבית. שמתי
ג'ל."
אפרוח ורוד חולק
זכרונות מהמוסד
הסגור |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.