מומלץ קודם לקרוא את "מזל שהיה לו אורנג'" של "אדוה כהן".נכתב
כסאטירה ובהשראת היצירה "מזל שהיה לו אורנג'" של "אדוה כהן"
יוצרת בבמה



"הלו?" גליה ענתה לטלפון מתנשפת"
"למה את מתנשפת??קרה משהו?"
"סתם..... חזרתי הביתה"
"אה.... איפה היית?"
"יצאתי לרוץ.תגיד אתה נוהג?"
"את יודעת שאין לי כסף למכונית. אני בדיוק עולה לאוטובוס."
"אתה עומד??"
"כן למה?"
"תשב שניה" גליה התיישבה על המיטה שלה וחלצה את הנעליים
בבעיטה
"אבל אין מקום"
"אז תמצא"
"טוב טוב אני יושב"
"באמת?" גליה לא ממש האמינה לו
"אה הא....." יצחק נשמע מהורהר
"תשמע יצחק, עכשיו כשסיימנו את הברכות השגרתיות, כשהואלת בטובך
לשבת אני מרשה לעצמי לצעוק עליך-איך לעזעזל אתה מעיז להיתקשר
אלי?!?"
"גליה..... התקשרתי כדי להסביר לך..... את לא חושבת שמגיע לך
הסבר?"
"הו.... לא מגיע לי הרבה יותר מהסבר!!!! טוב בעצם מגיע לי
הסבר"
"תראי אני יודע שפגעתי בך, ואני יודע שאת חושבת שמרינה
ואני............"
"חושבת?!" היא קטעה אותו בצעקה "למה זה לא קרה באמת?"
"לא זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר לך עכשיו..."
"טוב תשמע זה לא משהו שמדברים עליו בטלפון...רוצה לבוא? אבל אל
תחשוב שזהו סלחתי, ושהכל בסדר ושאנחנו שוב ביחד..."
"הנה האוטובוס בדיוק בפניה ליד התחנה שליד הבית שלך."
"איך אתה רואה? אתה עדיין עומד?"
"כן, נתראה עוד שתי דקות..."
"אבל אמרת שהתישבת!!!"
"נו, לא נורא,את תשרדי"
"אני שונאת אותך... בגלל כל השקרים הקטנים והמטומטמים
האלה...בגלל ההתנהגות הילדותית והקטנונית שלך... רק שתדע..."
"אני אוהב אותך...בגלל שאת כזאת
חמודה,ומתוקה,ומצחיקה,ויפה,ונחמדה,ומדהימה,ועדינה...רק
שתדעי..."




גליה הביטה בזעם בטלפון והתכוונה לנתק וגם לצעוק עליו כשיגיע
רק שאז היא שמעה מהצד השני מישהו צועק "אללה וואכבר" ואז היה
קול נפץ חזק. הצליל שבא אחר כך היה קולות של אמבולנסים....




מזל שהיה לו סלקום כי הוא היה צריך לזרוק משהו על המחבל